ע"פ 382/75

תקציר

המערער הורשע בניסיון רצח, תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות והיזק לרכוש בזדון, ונגזרו עליו ארבע שנות מאסר. ההרשעה וגזר הדין נבעו ממעורבותו של המערער במניעת הריסת בית בירושלים על ידי נהיגה בטרקטור וגרימת נזק לרכוש. המערער טען כי פעל במצב של אוטומטיזם, ועל כן יש לפטור אותו מאחריות פלילית. בית המשפט המחוזי דחה את טענתו. בערעור טען המערער כי הערכאה הנמוכה יותר לא בחנה היטב את הגנת האוטומטיזם שלו ולא יישמה נכונה את כלל חובת ההוכחה. בית המשפט העליון קבע כי המונח "אוטומטיזם" מתייחס למצב שבו הפרט אינו שולט בתנועות גופו ולכן הוא נטול תשוקה. היא אפיינה את האוטומטיזם השפוי כמצב שבו הנאשם אינו מודע למעשיו ולסביבתו, וכתוצאה מכך חוסר שליטה על תנועותיו. בית המשפט הורה כי טענות בדבר אוטומטיזם במשפטים פליליים דורשות בחינה מדוקדקת וניתן לשקול אותן רק אם הנאשם יציג ראיות מספיקות לתמיכה בטענתו. נטל השכנוע עובר לתביעה להפריך את הטענה. בית המשפט מצא כי מעשיו של המערער היו מכוונים וכי הוא היה מודע לסביבתו, ובכך הפריך את הגנתו על האוטומטיזם. יתר על כן, בית המשפט קבע כי בית המשפט המחוזי הפעיל כראוי את שיקול דעתו בכך שהתיר לתביעה להציג סרט טלוויזיה כראיה, למרות עריכתו, שכן הוכיחה אמיתות הסרט. תוכן הסרט תמך בטענת התביעה וסתר את טענת המערער לאוטומטיזם. בנוסף, בחן בית המשפט את הודעותיו של המערער למשטרה ולצוותים הרפואיים בסמוך לאחר האירוע, מהן עולה כי היה בהכרה ומודע למעשיו. בית המשפט הגיע למסקנה כי הרשעתו של המערער בעבירות האמורות הייתה מוצדקת, וטענתו בדבר אוטומטיזם הייתה מופרכת. לפיכך, הערעור נדחה.