עב"ל 2735-09-13

תקציר

במקרה דנן, הערעור נדחה לאחר ששקל את הטיעונים והראיות שהציגו הצדדים. בית הדין מצא כי המשיב, באמצעות בא כוחו, לא קיבל את מכתבי הדחייה שנשלחו כביכול על ידי המוסד. בית המשפט קבע כי המוסד לא סיפק ראיות מספיקות למשלוח מכתבים אלה, וכי הצגת העתק מכתב הדחייה בלבד אינה מספיקה להוכחת המסירה. גם אם נשקלה חזקת התקינות המינהלית והדיוור התקין, הצליח המשיב לטעון כי לא קיבל את ההודעה, שהיא בעיקרה סוגיה עובדתית הנבחנת על ידי בית הדין על סמך מכלול הראיות שהוצגו. בית הדין הסתמך על עדותו של המשיב, שהמוסד לא הצליח לערער עליה באופן אפקטיבי, ואף מצא תימוכין בתקשורת של בא כוח המשיב עם המוסד. בית הדין לא נתן משקל משמעותי לשיהוי בבקשת המשיב, למרות טענת המוסד. ערכאת הערעור אישרה את ממצאי בית הדין, תוך הדגשת העיקרון לפיו ערכאות ערעור אינן מתערבות בדרך כלל בקביעות עובדתיות של ערכאות נמוכות יותר, אלא אם קיימת הצדקה ברורה. משכך, נדחה הערעור, והמוסד חויב לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 2,000 ₪. החלטה זו ניתנה בדצמבר 2013, בהיעדר הצדדים.