ע"א 803/75

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך משפטי ממושך שבו המערערת, מתווכת במקצועה, ביקשה מהמשיבים תמורה בגין סיוע במכירת נכס. התיק התנהל דיונים ארוכים עם עדים, אך פסק הדין התעכב משמעותית. המחלוקת העיקרית הייתה האם המתווך ויתר על העמלה שלו, כאשר המוכרים טענו שכן, והמתווך הכחיש זאת. למרות שערעור המתווכים התמקד בשיהוי הממושך המשפיע על זיכרונו של השופט ובכך על הוגנות פסק הדין, פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר צידד במוכרים, וראה בעדותם אמינה. עם זאת, ערכאת הערעור הדגישה את השיהוי הבלתי סביר מעבר לגבולות החוק, תוך הסתמכות על תקדים (Jabbour v. Saad) והפנתה לתקנה 213, המחייבת מתן פסקי דין במועד. שופטי הערעור היו חלוקים, כאשר חלקם סברו כי השיהוי פוסל את פסק הדין הראשוני בשל עיוותי דין אפשריים. הראיות הנסיבתיות והעדויות נבחנו מחדש, ונמצאו סתירות משמעותיות בעדויות המשיבים. ערכאת הערעור, בראשות השופטים ויתקון וח' כהן, החליטה בסופו של דבר כי יש לדחות את פסק הדין הראשוני ולהעניק למתווך את תביעתו. דעת הרוב סברה כי אין צורך להחזיר את התיק לדיון חוזר, מתוך הכרה בכך שעיכוב נוסף יאריך באופן בלתי הוגן את מצבו הקשה של המתווך, בעוד דעת המיעוט צידדה בדיון חוזר למען הליך הוגן.