ב"ל 7934-10-23

תקציר

הדיון נסוב סביב ההכרה בפגיעה לפי תיאוריית המיקרוטראומה, הממלאת פער חקיקתי ביחס למחלות מקצוע שהתפתחו לאורך זמן עקב תנאי עבודה. כדי להכיר בפגיעה לפי תיאוריה זו, יש להוכיח כי המבוטח סבל מאינספור פגיעות קלות בעבודה, שכל אחת מהן גרמה לנזק זעיר שאינו ניתן לאבחון, המצטבר עם הזמן לנזק ממשי הפוגע ביכולתו לעבוד. התובע בתיק זה טען כי פציעותיו בעבודה נבעו מתנאי עבודתו שכללו עבודה פיזית והרמת שיש כבד. עם זאת, בית המשפט קבע כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בתביעתו. עדותו של התובע, יחד עם הראיות שהוצגו, לא הצליחה להוכיח את היקף עבודתו או את חלוקת המשימות שביצע בכל תקופת עבודה. יתר על כן, התובע לא הוכיח די הצורך חזרה על תנועות או פעולות דומות שיהוו בסיס עובדתי למיקרוטראומה. כתוצאה מכך, הגיע בית הדין למסקנה כי התביעה חסרת שחר והחליט לדחות אותה, מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים, והותיר את נזקי העבודה של התובע ללא הכרה. על החלטה זו ניתן לערער לבית הדין הארצי.