ע"א 947/19

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בתיק אזרחי מורכב שעניינו טענות למרמה, הפרת חובות אמונים ועשיית עושר ולא במשפט. התובעים, משפחת גוטמן והחברה שלהם, השיגו פסק דין נגד יוסף ברנשטיין ובנו יעקב, שניהלו את נכסי המשפחה, וכן נגד מריה אלרז, מתווכת שהייתה מעורבת במכירת נכסי משפחת גוטמן. הנתבעים חויבו לשלם לתובעים פיצויים בסך של כ-11.5 מיליון ש"ח וכן הוצאות משפט. פסק הדין גם ביטל מספר חוזים למכירת קרקעות התובעים בפרדס חנה, אשר נמכרו ברווח על ידי הנתבעים ללא ידיעת התובעים. הוגשו שתי בקשות לעכב את ביצוע פסק דין זה עד לשמיעת ערעור. המבקשים טענו כי הסכום המשמעותי של הפיצוי שנפסק, לצד הליכי הפירוק של חברת התובעים והשעבודים על נכסיו של דוד גוטמן בצרפת, משמעותם שאכיפת פסק הדין תגרום להם נזק בלתי הפיך. עוד טענו כי סיכויי ההצלחה שלהם בערעור גבוהים. מנגד, טענו המשיבים כי המבקשים הציגו תמונה מטעה של מצבם הכלכלי וכי נכסיהם חרגו בהרבה מהסכומים שנקבעו בפסק הדין. בית המשפט הכיר בסכום המשמעותי הכרוך בכך, אך בסופו של דבר דחה את בקשת המבקשים לעכב את ביצוע פסק הדין כולו. תחת זאת, הורה השופט להפקיד את הסכומים שנפסקו לתובעים בנאמנות עד להכרעה בערעור, כדי להבטיח את יכולתם של המשיבים להשיב את הפיצוי. סכום זה כלל פיצויים ושכר טרחת עורך דין בסך 11.5 מיליון שקל. עוד קבע השופט כי האיסור על פינוי ארבע חלקות קרקע נדונות צריך להישאר על כנו עד לשמיעת הערעור. בנוסף, דחה בית המשפט את בקשת המבקשים לעכב את תשלום שכר הטרחה למשיב מס' 6, שכן הערעור לא עסק בקביעה זו, והמבקשים לא הוכיחו די הצורך כי מאזן הנוחות נוטה לטובת בקשתם. ההחלטה התקבלה מבלי לפגוע בסיכויי ההצלחה של הערעור, שעניינו בעיקר קביעות עובדתיות והערכות מהימנות.