ע"ו 20235-02-12

תקציר

הערעור מערער על החלטת הוועדה הרפואית העליונה בעניין קצבת הנכות של המערער לפי חוק הנכים מרדיפות הנאצים, בטענה כי הוועדה פירשה ויישמה באופן שגוי את תקנה 12 לתקנות לנפגעי רדיפות הנאצים (קביעת חומרת נכות). התקנה המדוברת מאפשרת לוועדה לחרוג משיעורי הנכות הסטנדרטיים ולקבוע שיעור גבוה או נמוך יותר, בהתחשב בגורמים כגון מקצוע, גיל או מין. המערערת טוענת כי יש להחיל את התקנה על שיעור הנכות הכולל, ולא על כל נכות בנפרד, דבר שיביא לזכאות גבוהה יותר לקצבה. המשיב, לעומת זאת, סבור כי פרשנות הוועדה נכונה. בית המשפט פותח בציינו כי לשון התקנה מעורפלת וניתן לפרש אותה באופן סביר באופן המוצע על ידי שני הצדדים. עם זאת, בית המשפט מעדיף את פרשנותו של המערער בבואו לבחון את המסגרת הרגולטורית ואת תכליתו החברתית של החוק. בנוסף, תקנה מקבילה בתקנות הביטוח הלאומי, המשרתת תכלית דומה, מוחלת על שיעור הנכות הכולל על פי הנוהג הקיים. משכך, פוסק בית המשפט לטובת המערערת, מקבל את הערעור ומתקן את חישוב הנכות לשיעור של 61.01%, וכתוצאה מכך הטבות גבוהות יותר למערער. פסק הדין ניתן שלא בפניו, ולא נפסקו הוצאות.