ת"א 17535-06-17

תקציר

התיק מורכב משלוש תביעות שאוחדו לדיון אחד בנוגע לאירוע בו נפגעו מספר תובעים. האירוע התרחש כאשר שבעה נוסעים נסעו ברכב בו נהג א', וחיילי צה"ל ירו לעבר הרכב, גרמו לו להתרסק וגרמו לפציעתם ולמותו של אדם אחד, מ'. התובעים הגישו תביעת נזיקין בדרישה לפיצוי ממדינת ישראל בגין נזקיהם. המדינה טענה כי הירי היווה "מעשה מלחמה", ולכן יש לה חסינות מפני תביעות לפי חוק הנזיקין האזרחי. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי מדובר בפיגוע של יידוי אבנים, שפיכת נפט ופיזור חפצים בכביש בו נסעו החיילים. החיילים, שהיו בטיול מנהלי, נקלעו לפיגוע זה ופעלו למנוע את המשכו, רדפו אחר מבצעיו וירו לעברם. בית המשפט קבע כי פעולת החיילים נופלת בגדר "פעולת מלחמה", שכן מדובר בפעולת מנע בעלת אופי לוחמני, שמטרתה להגן על חייהם של הנוסעים בכביש. כוונתם הסובייקטיבית של החיילים להפסיק את הפיגוע ואמונתם בסכנה הנשקפת מהמחבלים נתמכו בנסיבות אובייקטיביות. העובדה שהחיילים לא קיבלו אישור מוקדם למעשיהם לא גרעה מכך שהאירוע הוגדר כפעולת לחימה, בהתחשב באופיו המיידי של האירוע. יתר על כן, בית המשפט מצא כי לא הוכח כי מעשיהם של החיילים היו מכוונים פלילית, וגם אם התרשלו, החסינות בגין מעשי מלחמה גרמה לכך שבית המשפט לא יכול היה לבחון לגופה של הפעולה באמצעות דיני הנזיקין. בית המשפט דן גם בשאלת מעורבותם של הנוסעים ביידוי האבנים, אך הגיע למסקנה כי גם אם לא היו מעורבים, אין בכך כדי לשנות את סיווג פעולת החיילים כ"פעולת מלחמה". לפיכך, למדינה הייתה חסינות מפני התביעות, ושלוש התביעות נדחו. התובעים חויבו לשלם למדינה הוצאות משפט מתונות, בסך 7,500 שקל, שהתחלקו שווה בשווה בין שלושת התיקים.