ו"ע 30642-02-14

תקציר

הערעור מערער על החלטת מינהל מיסוי מקרקעין לדחות בקשה של שני מערערים, אב וכלתו, לבטל עסקת מכר ללא תמורה לזכויות בחלקת קרקע בנצרת. בקשת הביטול הוגשה כמעט עשר שנים לאחר ביצוע העסקה, והחלטת המינהל התבססה על חוסר הצדקה, על התקופה הארוכה שחלפה המעידה על השלמת העסקה, ועל החזקתו ושימושו של הרוכש בנכס כבעלים. המערערים טענו כי העסקה אינה אמיתית ובוטלה זה מכבר, אך הדבר סותר את רישום המקרקעין על שם הכלה. האב טען כי החתימה על הסכם המכר אינה מחייבת, שכן היא הייתה חלק מתוכנית גדולה יותר להעברת נכסים לילדיו שלא הושלמה, והחזקה של הכלה במקרקעין לא השתנתה. עם זאת, מהראיות עולה כי העסקה נעשתה בכוונה ובשיקול דעת אמיתיים, ובקשת הביטול, על אף שהוסכמה בזמנו, לא הייתה ביטול אמיתי בדיעבד אלא תגובה לנסיבותיה האישיות של הכלה. היא ניסתה לתבוע גמלת לימודים וקצבת הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי, בקשה שנדחתה בשל בעלותה על הקרקע. בית המשפט מצא כי העסקה אינה בטלה, ורישום המקרקעין על שם הכלה מהווה ראיית חזקה. לפיכך, הערעור על ביטול החלטת המינהל נדחה, והמערערים חויבו לשלם הוצאות בסך 3,000 ₪ ביחד ולחוד. גם יו"ר הוועדה, כבוד השופט הבכיר האשם חטיב, וגם חבר הוועדה אברהם הללי הסכימו עם פסק דין זה.