תה"ג 34526-08-20

תקציר

פסק הדין מאשר את בקשת ההסגרה של חמישה אזרחים ישראלים לצרפת, בעקבות טענות לשתי מזימות הונאה. התוכנית הראשונה כללה התחזות לעובדים של חברת תרופות והצעת ציוד הגנה מפני COVID-19 לבתי מרקחת ובתי חולים. התוכנית השנייה כללה התחזות לעובדי רשות המסים הצרפתית כדי לקבל את פרטי הספקים של חברות שונות באמתלה של עדכון הצהרות המע"מ שלהם. השופט קבע כי מטרת הליכי ההסגרה היא לקבוע האם קיימות ראיות מספיקות המצדיקות חקירה נוספת במדינה המבקשת, שהיא במקרה זה צרפת. הראיות שהוצגו, לרבות עדויות עדים, שיחות מוקלטות ומסמכים מפלילים, נמצאו מספיקות כדי למלא את הדרישה החוקית של "עיכוב האשמה". השופט דחה את טענות הנאשמים, ובהן היעדר הדדיות ביחסי ההסגרה עם צרפת, הסיכונים הבריאותיים הכרוכים בהסגרה בשל מגפת הקורונה ואי חוקתיותה של הסגרה לפי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. השופט דחה גם את הטענה כי סמכותו של פסק דינו של בית משפט השלום בעניין קבילות ראיות פוסלת את בקשת ההסגרה כולה. כמו כן, הדגישה השופטת כי חוק ההסגרה משמש מסגרת לטיפול בחשודים בביצוע עבירות במדינות אחרות, תוך איזון בין זכויות הפרט לבין חובות בינלאומיות. ככזה, תפקידו של בית המשפט אינו לקבוע אשמה או חפות, אלא להעריך אם הראיות מספיקות לחקירה נוספת. השופט הגיע למסקנה כי מאחר שהמשיבים היו אזרחים ותושבים ישראלים בעת ביצוע העבירות הנטענות, הם זכאים להגנה של משפט בישראל אם יוסגרו ויורשעו. לפיכך, המשיבים 1, 2 ו-5 יישארו תחת פיקוח אלקטרוני עד להסגרתם, בעוד תנאי הערבות של המשיב 3, המצוי במצבו האישי המאתגר יותר, נותרו בעינם.