רע"א 528/23

תקציר

פסק הדין עוסק במחלוקת משפטית בין עורך דין ורואה חשבון (המבקש) לבין רשות המסים (המשיב) בנוגע לשומת מס שנויה במחלוקת ופעולות משפטיות שנבעו בעקבותיה. בתחילה הוצאו למבקש שומות מס למספר שנים שהסתיימו בשנת 2004, עליהן ערער וערער באופן חלקי. בית המשפט המחוזי תמך במידה מסוימת בערעורו, אך אי הבהירות לגבי סך החוב הובילה את רשות המסים להוציא שומה חדשה. המבקש שילם את מה שראה כמגיע לו, אך רשות המסים ראתה את החוב כחוב שלא שולם, ופנתה ל"כתב הרשאה" למכירת רכושו של המבקש. למרות טענותיו של המבקש לפירעון וערעורים על תוקפו של האישור, ערעוריו המשפטיים נדחו באופן שיטתי בערכאות שיפוטיות שונות. ראשיתו של ההליך האחרון בבקשתו של המבקש לסעד הצהרתי, בטענה כי שילם את החוב ביתר וביקשה להסיר עיקולים על רכושו, לסגור את תיק ההוצאה לפועל ולתבוע החזרים כספיים. עם זאת, בית משפט השלום דחה סעד זמני, בנימוק של סיכויי הצלחה נמוכים לתביעה וקבע כי פיצויים כספיים אינם ברי פיצוי מאחר שהנכס לא היה בית מגורים אלא מקור הכנסה משכירות. בית המשפט המחוזי אישר החלטה זו, תוך הדגשת היעדר זיקה אישית לנכס. ערעורו האחרון של המבקש לסעד זמני נדחה, שכן בית המשפט לא מצא ראיות לנזק בלתי הפיך, וחזר על כך שניתן לפצות על נזקים כספיים. החלטה זו התקבלה על פי הקריטריונים המחמירים לריבוי ערעורים על סעד זמני, ששיאו בפסק הדין מיום 22.1.2023 ללא כל צו להוצאות בשל היעדר בקשת תגובה.