סע"ש 7540-03-22

תקציר

בית הדין קבע כי רכיב התמריץ בשכרו של העובד אינו חלק משכרו הרגיל, אלא בונוס לפי שיקול דעת שנקבע על ידי מעסיקו. רכיב תמריץ זה, שלא היה קשור ליעדי המכירות, היה תלוי בפרמטרים שונים כגון הערכה איכותית, משוב לקוחות ורווחיות הסניף. העובד לא הביא כל ראיה לכך, למרות הקטגוריות והתשלומים הנפרדים עבור רכיב התמריצים ומענק המכירה בחוזה העבודה שלו ובתלושי השכר. לפיכך, קבע בית הדין כי שכרו הקובע של העובד לא כלל את רכיב התמריצים, ולא היו חייבים לו זכויות סוציאליות נוספות כלשהן על פיו. באשר לגמול שעות נוספות, דחה בית הדין את טענת העובד כי עבד בממוצע 50 שעות נוספות בחודש. הראיות הראו כי הוא קיבל שכר הולם, ולעתים קרובות מעל התעריף העולמי שהוסכם עליו עבור עבודה בשעות נוספות. חישובי העובד נמצאו לא מדויקים ומוגזמים. בחלק מהחודשים שולם לו תשלום שעות נוספות מעבר לתעריף העולמי, שקיזז כל תשלום חסר בחודשים אחרים. לגבי פיצויי פיטורים, בית הדין אישר כי שכרו הקובע של העובד לא כלל את רכיב התמריצים, ולכן המעסיק לא נדרש לשלם תשלומים נוספים. באשר לפיצוי בגין הודעה מוקדמת, בית הדין הורה למעסיק לשלם לעובד 2,874 ₪, שכן לא הייתה מחלוקת כי העובד לא קיבל פיצוי על בסיס שכרו הקבוע. גם תביעותיו של העובד לתוספת דמי חופשה ודמי מחלה נדחו, שכן הוא לא הביא כל ראיה שתתמוך בזכאותו להטבות אלה, וחישוביו נמצאו לא מדויקים. לבסוף, בית הדין קבע כי ההפרשות לפנסיה של העובד בוצעו על בסיס שכרו הקובע, ולא היו חייבים בו סכומים נוספים. בסיכומו של דבר, מרבית תביעותיו של העובד נדחו, והוא חויב לשלם למעסיק שכר טרחת עורך דין בסך 7,000 ₪.