עת"מ 21719-03-14

תקציר

בבעלות העותרת חלקת קרקע בשטח המיועד למגורים בירושלים ונשלל היתר בניה על ידי רשויות התכנון המקומיות. הסירוב נבע מכך שהעותרת לא עמדה בדרישות שהציבו הרשויות בהגשת תכנית מפורטת לבנייה. התוכנית, בין היתר, לא עמדה בסטנדרטים הנדרשים לתנועה, חניה ונגישות לציבור. העותר טען כי חוסר המעש של הרשויות ועיכובן בקידום תכנית מפורטת לאזור הותירו אותו ללא יכולת להתאים את תוכניתו בהתאם, בעוד הרשויות טענו כי תכניתו של העותר אינה עולה בקנה אחד עם תכנית מאושרת קיימת לשכונה. בית המשפט הכיר בשיקול הדעת של הרשויות בענייני תכנון ובזכותו של העותר כי השטח בו נמצאת אדמתו מתוכנן כראוי. נמצא כי בעוד שלעותר הייתה נקודה בדבר שיהוי הרשויות, הוא גם לא היה סביר לחלוטין בציפיותיו. מאחר שכבר הייתה תכנית מאושרת לשכונה, קבע בית המשפט כי יש לתת לרשויות זמן סביר לתאם עם התושבים ולקדם תכנית כוללנית, ודחה את העתירה מבלי להורות על הוצאות.