פ"א 21622-02-11

תקציר

בעל חנות בגדים בשם "בו" הממוקמת ברחוב שינקין בתל אביב, ערער על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב, שהרשיע אותו בשתי עבירות. הראשון היה הצבת שלטים בחנותו ללא רישיון, עבירה על חוק העזר של תל אביב-יפו. השני היה השלכת אשפה שלא במיכלי אשפה, בניגוד לחוק העזר של תל אביב-יפו. המערער טען, כי לא ניתנה לו הודעה מסודרת ולא ידע לאיזה סימן מוזכר בכתב האישום. עוד טען כי עדותם של הפקחים אינה אמינה וכי הוא מופלה לרעה באכיפת חוק השילוט. בגין עבירת האשפה הוא הכחיש את המיוחס לו, וטען כי הפסולת אינה שלו וכי אין לו סיבה להשליך אותה במגרש מעבר לרחוב כאשר ליד חנותו היו פחי אשפה. בית המשפט בחן את טענות המערער ואישר את פסק דינו של בית משפט קמא בעבירת השילוט, ומצא כי המערער קיבל הודעות והיה מודע לשלטים המדוברים. מכתבי העירייה הובהרו כי יש להסיר את השלטים, אך המערערת לא נענתה. בית המשפט דחה גם את טענתו של המערער לאפליה באכיפה, שכן הוא לא הביא ראיות לעסקים דומים אחרים עם אותן הפרות. באשר לעבירת האשפה, זיכה השופט את המערער מחמת הספק הסביר. המפקח שהגיש את הדו"ח לא ראה את המערער או עובדיו משליכים את הפסולת. הסברו של המערער כי ייתכן שאחרים הזיזו את האשפה נמצא כתיאוריה חלופית מתקבלת על הדעת, המעוררת ספק סביר באשמתו. בית המשפט מתח ביקורת על המערער על הארכת ההליכים שלא לצורך ואישר את החלטת בית משפט קמא להטיל הוצאות, אך הפחית את הסכום ל-1,000 ₪ לאור הזיכוי מאשמת האשפה. הערעור התקבל בחלקו, כאשר ההרשעה בעבירת השילוט אושרה, ואילו המערער זוכה מעבירת האשפה מחמת ספק סביר.