ת"א 10083/04

תקציר

פסק הדין משרטט את התיק בין בזק, המיוצגת על ידי התובעת, לבין הנתבעים. בזק סיפקה לנתבעים קווים אלחוטיים וקוויים לשידורים מאז שנת 1994, ללא הסכם בכתב המסדיר את הקשר העסקי. המחלוקת העיקרית היא לגבי פרשנות ההסכם בעל פה לתשלום דמי שכירות עבור הקווים. הנתבעים טוענים כי דמי השכירות נכללו בתשלום עבור השידור, ואילו התובעת דורשת תשלום עבור הקווים בנוסף לעלויות השידור. בית המשפט מכיר בכך שהתובעת אכן הציעה עסקאות חבילה בהן דמי השכירות הקוויים גולמו בתשלום המשודר. השאלה הקריטית היא האם הנאשמים קיבלו עסקת חבילה כזו. בית המשפט מוצא כי הנתבעים אכן קיבלו שירות זה, כפי שמעידה בקשה של התובעת להכרה באי תשלום עבור קו אלחוטי. לגבי הקווים הקוויים, הימנעותה של התובעת מדרישת תשלום לאורך השנים מרמזת על אותו הסדר. בית המשפט קובע כי היה הסכם בעל פה לאי תשלום שכר דירה. עם זאת, התובע יכול לשנות את תנאי החוזה, אשר כפוף לכללים המסדירים מקרים כאלה ולעקרון תום הלב. בית המשפט מקבל כי הודעת התובעת לנתבעים על שינוי המדיניות הייתה מספקת, סבירה וממומשת כראוי, חרף התקופה הקצרה שניתנה לתגובה. טענות הנתבעים בדבר ניכויים ונזקים נדחות אף הן מחוסר ראיות. כתוצאה מכך, בית המשפט פוסק לטובת התובע ומורה לנתבעים לשלם 173,939 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה, ריביות, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.