רע"א 4892/15

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור של המועצה הדתית עכו (המבקשת) על תביעת נזיקין שהוגשה נגדם בשנת 2012. התביעה הוגשה על ידי פליקס חקון (המנוח) בשל רשלנות המועצה הדתית ואי איתור קבריהם של שני ילדיו הקטנים של חקון שנקברו בבית העלמין הישן בעכו. המבקש טען כי היה מקום לדחות את התביעה שכן הוגשה מחוץ לתקופת ההתיישנות. עם זאת, בתי המשפט קבעו כי מדובר במקרה של עוולה נמשכת, שהחלה כאשר המבקש לא הצליח לאתר את הקברים לראשונה בשנת 2000 ונמשכה עד להגשת התביעה, ולכן לא חלה תקופת ההתיישנות. פסקי הדין של הערכאה הנמוכה יותר, שפסקו לטובת המשיב, התבססו אף הם על העיקרון כי מנהגי האבלות מגוונים ואין לשפוט אותם, וכי רשלנותו של המבקש לא כיבדה את כבוד המת. בפני המבקש עמדו שלוש רמות של סמכות שיפוט, כולל בית המשפט הגבוה ביותר, אשר פסק כולם נגד טענותיהם במקרה כמעט זהה קודם לכן. השופטת מתחה ביקורת על המבקש על כך שהשמיע מחדש את אותן טענות והביעה אהדה למשפחה המבקשת להתאבל על ילדיה. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחתה, כלומר פסקי הדין של הערכאה הנמוכה יותר עמדו בעינם, והמבקש חויב לשלם למשיבים 200,000 ₪ בתוספת הוצאות.