ת"א 30063-08-16

תקציר

התובעים, עודד ואורה חרבי, לוו כספים מהנתבע, נתן יחיאל, ובעקבות ההלוואה חתמו על הסכם מכר לדירה שבבעלותם ליחיאל. התובעים טענו כי הסכם המכר היה למראית עין בלבד ושימש כבטוחה להלוואה שקיבלו, וכי ההסכם האמיתי בין הצדדים היה שהדירה תוחזר להם לאחר החזר ההלוואה. הנתבעים טענו אחרת, וטענו כי מדובר במכירה אמיתית. בית המשפט בחן את אומד דעתם של שני הצדדים בעת חתימת החוזה, בהתחשב במכלול הראיות שהוצגו, לרבות התנהלות הצדדים ועדויותיהם, ובנסיבות המקרה. התברר כי התובעים נקלעו לקשיים כלכליים עקב אירוע מוחי שעבר עודד חרבי, וההלוואות שנלקחו מיחיאל נשאו ריביות שלא כדין, בניגוד לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות. בית המשפט מצא כי התנהלותו של יחיאל בנוגע להלוואות הייתה פרועה, וההסכמים שהציג לתובעים היו חלקיים ולא מדויקים. כמו כן, ניכר כי הנתבע לא ביקר בדירה טרם הרכישה, והמקורות הכספיים ששימשו לרכישה אינם עקביים ואינם ברורים. בית המשפט הגיע למסקנה כי הסכם המכר הוא אכן חוזה על פניו, המשמש כבטוחה להלוואה, ועל כן יש לראותו כהסכם בדבר הלוואת כספים. התובעים היו מעוניינים להחזיר את ההלוואה ולהעביר את הדירה בחזרה על שמם, אך הנתבע סירב ודרש מחיר מנופח. מאחר שהסכם המכר היה חוזה למראית עין, הוא נחשב בטל. בית המשפט הורה להחזיר את הדירה לתובעים, בתנאי שישלמו לנתבעים 647,548 שקל, וזאת בהתחשב בדמי השכירות ששילמו התובעים, בניכוי הסכום שנדרש להחזר ההלוואה. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם לתובעים הוצאות ושכר טרחת עורכי דין, בסך 40,000 ₪. פסק הדין ניתן לטובת התובעים, תוך הכרזה על הסכם המכר כבטל ומורה על החזרת הדירה אליהם, בתנאים המפורטים.