ע"פ 2661/12

תקציר

הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נדחה לאחר בחינה מעמיקה של חומר הראיות והטענות. ערכאת הערעור לא מצאה עילה להתערב בממצאיו העובדתיים והמהיממנים של בית המשפט המחוזי, במיוחד משום שבדרך כלל הוא נמנע מלעשות כן אלא במקרים חריגים. דעת הרוב העריכה באופן מקיף את הראיות שהוצגו, לרבות מהימנות העדים והראיות החיצוניות, וצידדה בגרסתה של המתלוננת על מעשים מיניים שלא בהסכמה שביצע המערער. למרות דעת מיעוט שהעלתה ספקות לגבי כפיית המעשים, הסכים ערכאת הערעור עם דעת הרוב כי עדותה המפורטת והעקבית של המתלוננת אמינה. יתר על כן, גורמים חיצוניים, כמו מצוקתה של המתלוננת לאחר האירוע, חיזקו את טענת אי ההסכמה. הגנתו של המערער, בטענה למעשים בהסכמה, הועלתה לראשונה במהלך הערעור וסתרה הכחשות קודמות של מגע מיני כלשהו, מה שהופך את הטענה לבלתי מבוססת. בית המשפט אף דחה את חוסר מודעותו של המערער לגילו של המתלונן כבלתי רלוונטי בשל הסביבה והכרתו המוקדמת בגילה של המתלוננת באותו מעונות. בית המשפט שמר על החלטת בית המשפט המחוזי בעניין גזר הדין, תוך שהוא מדגיש את הצורך בענישה מחמירה בתיקי עבירות מין כדי לשקף את חומרתם, במיוחד בהתחשב בעבירות הקודמות של המערער ובהקשר השיקום. גם בקשות לפיצוי מופחת על בסיס מצבה הכלכלי של המערערת נדחו. בסופו של דבר, הערעור לא עמד באמות המידה לשינוי קביעותיו המקוריות של בית המשפט בדבר הרשעה או גזר דין.