תלה"מ 40832-12-19

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה בגין הונאת אבהות, שהגיש גבר נגד גרושתו, לאחר גירושיהם. האישה ילדה ילד במהלך נישואיהם, תוך שהיא מסתירה מהגבר כי הילד אינו צאצא ביולוגי שלו, אלא תוצר של הזרעה מלאכותית באמצעות זרע של גבר אחר. הגבר תבע פיצוי בגין הנזקים שנבעו ממצג השווא של גרושתו, ותבע פיצויים ממוניים בסך 500,000 ₪ בגין הוצאות הילד ו-350,000 ₪ פיצויים לא ממוניים בגין מצוקות נפשיות שונות. בית המשפט הכיר בזכותו של הגבר לדעת עובדות המקימות את זכויותיו וחובותיו כלפי הילד, ומצא את גרושתו אחראית לרשלנות ולהפרת חובת תום הלב. נקבע כי התנהלותה של האישה הייתה בלתי סבירה והיוותה הטעיה, שכן היא הסתירה במכוון את האמת מהאיש, מה שגרם לו להאמין שהוא אביו הביולוגי של הילד. עם זאת, בית המשפט דחה את תביעתו של האיש לפיצויים ממוניים בשל חוסר ראיות. הוא תבע הוצאות שנתיות בסך 100,000 ₪ עבור גידול הילד, אך לא סיפק פרטים או הוכחות להוצאות אלה. באשר לפיצויים לא ממוניים, פסק בית המשפט לאיש 250,000 ₪. החלטה זו התבססה על חומרת המעשה המכוון של האישה, על הפגיעה בכבודו ובאוטונומיה האישית של הגבר ועל הצורך בהרתעה. השופט הדגיש את הצורך להעביר מסר ברור כי מעשי מרמה כאלה הם בלתי נסבלים. בנוסף, חויבה האישה לשלם לגבר הוצאות בסך 25,000 ₪. ניתן היה לפרסם את פסק הדין ללא פרטים מזהים כדי להגן על פרטיות הצדדים.