ב"ל 52857-10-20

תקציר

התובע, שעבד כסבל במשך שלושים שנה, הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי להכיר בפגיעת הגב שלו כפגיעה בעבודה שנגרמה כתוצאה ממיקרוטראומה. לטענת התובעת, הפגיעה נגרמה כתוצאה מפריקה והעמסה של סחורה במשקל 10-30 ק"ג, 6 ימים בשבוע, 8-10 שעות ביום. עם זאת, במהלך המשפט התברר כי חלק ניכר מיום העבודה של התובע כלל נהיגה, דבר שלא הוזכר בתביעתו הראשונית. התובע לא הצליח להוכיח כי נהיגה בדרך כלשהי תרמה לפציעתו. זאת ועוד, עדותו של התובע בדבר מספר העובדים תחתיו לא הייתה עקבית, והוא לא סיפק מסמכים רלוונטיים ולא זימן עדים שיוכלו להעיד על אופי עבודתו. בית המשפט קבע כי התובע לא סיפק תשתית עובדתית למיקרוטראומה, שכן עבודתו כללה פעולות מגוונות ותנועות שונות שאינן חוזרות על עצמן. המאמץ הפיזי הרב הכרוך בעבודתו לבדה אינו מספיק כדי להצדיק מיקרוטראומה. לפיכך, נדחתה התביעה להכרה בליקוי הגב כפגיעה בעבודה. בית המשפט לא הורה על הוצאות והתיר את הזכות החוקית לערער על ההחלטה.