ע"א 8622/07

תקציר

עניינו של פסק הדין בפרשנותם ויישומם של סעיפים 7 ו-8(1) לפקודת הדרכים בדבר הפקעת מקרקעין ללא תמורה, בפרט כאשר חלק מהחלקה מופקע מבלי להשביח את היתרה. בית המשפט דן באיזון בין זכויות הקניין הפרטי לבין האינטרס הציבורי, בדגש על חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו המקנה לזכות הקניין מעמד חוקתי. מבחינה היסטורית, הסמכות להפקיע ללא פיצוי מלא נובעת מהחוק העות'מאני, ובעוד ששינויים עם הזמן הכניסו מגבלות, הרשות המנדטורית מאפשרת הפקעה ללא פיצוי אם השטח קטן מרבע חלקה, אלא אם כן הוכח קושי. בית המשפט סוקר מקרים ומחקרים, ומגיע למסקנה כי פקודת הדרכים חייבת ליישר קו עם ערכים בני זמננו, ולדרוש פיצוי מלא, אלא אם כן יתרת הקרקע מראה השבחה לטובת הבעלים. בית המשפט קובע כי פיצוי מופחת יחול רק אם הצורך של המדינה מצדיק זאת, תוך שמירה על הגינות ושוויון. הוא מתייחס לסוגיות פרוצדורליות בתביעות ומציין כי מצוקה או חוסר מידתיות משמעותי מזכים את הבעלים בפיצוי מלא. פרשנות זו מבטיחה איזון הכרחי המכבד את זכויות הקניין ומתיישב עם אמות מידה חוקתיות סובייקטיביות, היסטוריות ועכשוויות כאחד. פסק הדין מאשר פיצוי מלא בגין שני מקרים ספציפיים שבהם לא הושג ערך השבחה מההפקעה, ומחזיר סוגיות עובדתיות לא פתורות לדיון נוסף.