בע"מ 1983/23

תקציר

פסק הדין עוסק בשאלה האם ניתן לחלק את הרכוש המשותף של בני זוג לפי דיני השיתוף באופן לא שוויוני. בית המשפט מגיע למסקנה כי חלוקה בלתי שוויונית כזו אינה צריכה להתרחש, ומדגיש כי דיני השיתוף יוצרים מטבעם שותפות שווה ומיידית בין בני זוג לגבי נכסים משותפים, שנוצרה במהלך קשר הנישואין. עיקרון זה מעוגן בהנחה שחיי הנישואין כרוכים בתרומה שווה ובמאמץ משותף, ובכך מצדיקים חלוקה שווה של הרכוש. עוד מציין בית המשפט כי כל חריגה משוויון השוויון תחייב הסמכה חקיקתית מפורשת, דבר שאינו קיים בדין הישראלי. פסק הדין דן בתולדותיו וביסודותיו של דיני השיתוף, וממחיש את בסיסו בתפיסה נורמטיבית-ערכית של תרומה הדדית, ללא קשר לסוג הפעילות (הביתית או הכספית) בה עוסק כל אחד מבני הזוג. בית המשפט בוחן גם את המשפט המשווה, ומציין כי שוויון הוא עיקרון משותף במערכות משפט רבות עם משטרי רכוש קהילתיים, ומדגיש את זכויות הקניין החוקתיות הכרוכות בכך. חוק יחסי ממון קובע מנגנון נפרד של איזון משאבים, להבדיל מחוק השיתוף, ומדגיש כי בעוד איזון משאבים מאפשר חלוקה לא שוויונית בנסיבות ספציפיות, הסמכה זו אינה חלה על דיני השיתוף. בסופו של דבר, בית המשפט קובע כי החלוקה הבלתי שוויונית של דירת המגורים של בני הזוג שהוחלט בעבר הייתה שגויה, ובכך אישר מחדש את זכותה של המערערת למחצית הבעלות בנכס. פסק הדין מבטיח כי נכסים משותפים יחולקו באופן שווה, תוך שמירה על שלמות כלל השיתוף, ומבהיר כי אין בסיס משפטי לחלוקת רכוש זה באופן לא שוויוני על פי הדין הישראלי הקיים.