עפ"ג 12731-05-21

תקציר

במקרה זה ערערה מדינת ישראל על העונש שהטיל על המשיב בית משפט השלום בקריות. המשיב, יחד עם שני שותפים, ביצע מספר עבירות, לרבות הסעת שוהים בלתי חוקיים, פריצה לבתים וגניבה. בית משפט קמא גזר על המשיב תשעה חודשי עבודות שירות, ואילו על שותפיו נגזרו 23 חודשי מאסר. ערכאת הערעור נדרשה להכריע האם יש הצדקה להבחנה עונשית זו. דעת הרוב, שנכתבה על ידי סגן הנשיא השופט אליקים, קבעה כי יש לקבל את הערעור ולהחמיר את עונשו של המשיב. השופט אליקים הדגיש את עקרונות ההלימה, השיקום ואחידות הענישה, וקבע כי האיזון במקרה זה מחייב התערבות בעונשו של בית משפט קמא. המשיב לא עבר שיקום ואף ניסה לטשטש את חומרת מעשיו. זאת ועוד, עקרון אחידות הענישה חייב הטלת עונשים דומים על המשיב ושותפיו, מה גם שהמשיב ביצע עבירות חמורות נוספות. השופט אליקים הציע לגזור עליו 23 חודשי מאסר, בהתחשב בזמן שהמשיב כבר שהה במעצר ובמעצר בית. השופטת נאות פרי כתבה דעת מיעוט, וסברה כי התערבות בפסק דינו של בית משפט קמא אינה מוצדקת. היא טענה כי התדרוכים בעניינו של המשיב מצביעים על סיכוי ממשי לשיקומו, ויש לכבד את שיקול דעתו של בית משפט קמא בעניין זה. בסופו של דבר יושמה החלטת הרוב, והמשיב נידון ל-23 חודשי מאסר, כאשר ימי המעצר בפועל ינוכו מגזר הדין. צו המבחן בוטל, ורכיבי ענישה אחרים נותרו ללא שינוי.