עמ"מ 8607/04

תקציר

הערעור המדובר עוסק בטלי פחימה, אזרחית ישראלית, שערערה על צו המעצר המנהלי שהוציא לה שר הביטחון בשל מעורבותה לכאורה עם פעילי טרור פלסטינים. הצו, שהוצא מכוח חוק סמכויות שעת חירום (מעצרים), מבוסס על ראיות חסויות המצביעות על כוונתה להשתתף בפעילות טרור נגד ישראל. פחימה, שנעצרה בעבר והושמה בחקירה, טוענת כי המעצר אינו צודק משום שאין ביכולתה לגשת לראיות החסויות, שלטענתה פוגעות בזכותה להגן על עצמה. לטענתה, האינטראקציות שלה עם אנשי גדודי חללי אלאקצא הונעו מאינטרסים הומניטאריים. למרות טענתה, בית המשפט המחוזי אישר את מעצרה, בנימוק של סכנה פוטנציאלית שהיא מהווה לביטחון המדינה, הנתמכת בראיות שנבחנו בהיעדרה כדי להגן על מקורות מודיעיניים. החלטת בית המשפט משקפת איזון עדין בין מניעת איומים ביטחוניים לבין שמירה על חירויות הפרט, תוך שימוש במעצר מנהלי כמוצא אחרון כאשר אמצעים אחרים מתבררים כבלתי יעילים. חלופות כמו מעצר בית נבחנו אך נמצאו בלתי מספקות בשל חומרת האיום, והותירו מעצר מלא כאפשרות המעשית היחידה. דחיית הערעור מדגישה את עמדת בית המשפט בדבר מתן עדיפות לביטחון הציבור בהתבסס על מידע מודיעיני מהימן, גם על רקע חששות בדבר הגינות והליך הוגן נוכח אופיין החסוי של הראיות נגד פחימה.