ת"פ 54619-12-21

תקציר

**ניתוח משפטי מקיף: פסק דין בע"פ 54619-12-21 מדינת ישראל נ' טסה** **הקדמה** פסק דין זה, שניתן על ידי בית משפט השלום בבאר שבע, עוסק בעבירת איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. הנאשמת הורשעה על פי הודאתה, במסגרת הסדר טיעון, כשהיא מודה במעשים שבוצעו במהלך נסיעה באוטובוס. גזר הדין מציג דיון מקיף אודות קביעת מתחם העונש ההולם, תוך התחשבות בנסיבות ביצוע העבירה, מדיניות הענישה הנוהגת, ובמיוחד – נסיבותיו האישיות של הנאשם, לרבות עברו הפלילי, מצבו הרפואי והנפשי, והתסקירים שהוגשו. **העובדות המרכזיות** הנאשמת, רחל טסה, במהלך נסיעה באוטובוס, ניהלה שיחת טלפון בקול רם. בעקבות התערבותו של נוסע מבוגר שביקש להנמיך את קולה, גלשה ההתנהגות לאלימות מילולית ואיומים כלפי נוסעת אחרת, אורטל לין כהן, שהתערבה אף היא. האיומים כללו הבטחות לפגיעה גופנית ("תפוצץ לה את מכשיר הטלפון הנייד בפנים", "תקבור אותה היום") ועלבונות קשים. **הסדר הטיעון ושלבי ההליך** הצדדים הגיעו להסדר טיעון, לפיו הנאשמת הודתה בכתב אישום מתוקן, והצדדים תיאמו את טיעוניהם לעונש באופן פתוח, תוך הסכמה על שליחת הנאשמת לתסקיר מעמיק לבחינת שאלת הארכת שני מאסרים מותנים קודמים. **תסקירי שירות המבחן – תמונה מורכבת** תסקירי שירות המבחן מציגים תמונה רב-ממדית של הנאשמת. מצד אחד, היא אובחנה עם הפרעת אישיות גבולית, דיכאון, חרדה, והתמודדות עם התמכרות לאלכוהול. ישנו רקע של אלימות במשפחה, פגיעות אישיות, ואובדן משמורת על בנה עקב קשיי תפקוד. מצד שני, היא שללה נזקקות טיפולית בתחום ההתמכרויות והאלימות, והביעה הסכמה מוגבלת להשתלבות בטיפול. שירות המבחן התרשם מקשיי ויסות רגשי, אימפולסיביות, ואף תגובה אגרסיבית תחת השפעת אלכוהול. בדיקת שתן נמצאה חיובית לקוקאין, אך הנאשמת סירבה להשתלב באשפוזית. **העבר הפלילי** הנאשמת אינה "נקייה" מרישום פלילי. לחובתה עבירות איומים ותקיפה, ושתי הרשעות משנת 2018, בגינן הוטלו עליה מאסרים מותנים, אשר כעת עמדה על הפרק הפעלתם. **טיעוני הצדדים לעונש** * **המדינה (המאשימה):** עמדה על חומרת העבירה, הערכים המוגנים שנפגעו, והפנתה למדיניות הענישה הנוהגת. עתרה למתחם עונש שבין מאסר מותנה עד 10 חודשי מאסר בפועל, ובתוך המתחם – לשליש האמצעי. בנוסף, ביקשה להפעיל את המאסרים המותנים במצטבר, ולהשית עונש מותנה נוסף, קנס והתחייבות. * **הגנה (ב"כ הנאשמת):** עתרה להסתפק במאסר מותנה והארכת תנאי, תוך הדגשת שיקולי צדק ושיקום. לחילופין, ביקשה לצמצם את היקף עבודות השירות. התייחסה לחלוף הזמן מאז העבירה, לקיחת האחריות, רקע משפחתי מורכב, מצבה הנפשי, הפחתת השימוש באלכוהול, ופסיקה רלוונטית. * **הנאשמת:** הדגישה את רצונה לבצע עבודות שירות כדי להיות פנויה לבנה, וציינה כי ביצעה שינוי בחייה. **דיון והכרעה – קביעת מתחם העונש ההולם** בית המשפט, תוך יישום הוראות סעיף 40ג(א) לחוק העונשין (תיקון 113), קבע כי יש להתחשב בערכים המוגנים שנפגעו (שלוות נפש, גוף, כבוד האדם, חירותו), במידת הפגיעה, ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. * **הערכים המוגנים:** בית המשפט הדגיש את חשיבותם של ערכי ההגנה על שלוות הנפש והגוף, והדגיש כי עבירת האיומים נועדה למנוע הפחדה והקנטה שלא כדין, ולהגן על חופש הפעולה והבחירה של הפרט. * **נסיבות ביצוע העבירה:** בית המשפט התייחס להתפתחות האירוע, התגובה הבלתי הולמת של הנאשמת להערות הנוסעים, והאופי המאיים של האמירות. עם זאת, צוין כי לא נעשה שימוש בכלי מאיים, והרף של האמירות לא היה גבוה ביותר. לכן, נקבע כי חומרת האירוע והפגיעה בערכים המוגנים היו בעוצמה נמוכה. * **מדיניות הענישה הנוהגת:** בית המשפט סקר את מדיניות הענישה בעבירות איומים, המשתרעת על פני מגוון רחב של עונשים, החל ממאסר על תנאי ועד למאסר בפועל, בהתאם לנסיבות. הפסיקה שהוצגה הדגישה את חשיבות התאמת העונש לנסיבות הספציפיות של כל מקרה. * **מתחם העונש ההולם:** בהתבסס על האמור, נקבע כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר מותנה ועד 10 חודשי מאסר. **גזירת העונש בתוך המתחם ושיקולי שיקום** במסגרת גזירת העונש, בית המשפט שקל מגוון רחב של נסיבות, לרבות: * **הודאת הנאשמת:** כנטילת אחריות והחסכון בהעדת המתלוננת. * **גיל הנאשמת, היותה אם לילד, ונסיבות חייה:** רקע מורכב, פגיעות, וקשיי תפקוד. * **מצב רפואי/נפשי:** 40% נכות לצמיתות, 100% אובדן כושר עבודה. * **גורמי סיכון:** חשש להישנות התנהגות עבריינית ללא טיפול ממושך בהתמכרויות, למרות קשר רופף עם גורמי טיפול, שימוש פעיל באלכוהול, ותוצאה חיובית לקוקאין. * **עבר פלילי:** הפעלת שני מאסרים מותנים קודמים, המעידים על דפוס התנהגות חוזר. * **חלוף הזמן:** גם מהעבירה הנוכחית וגם מהעבירות שהובילו להטלת המאסרים המותנים. * **צורך במאבק באלימות:** הדגש על הצורך בענישה מרתיעה בחברה. * **עתירת ההגנה:** התחשבות בבקשה לענישה צופה פני עתיד או צמצום עבודות שירות. **החלטה בנוגע להארכת המאסרים המותנים** בית המשפט קבע כי לא מתקיימים טעמים להארכת המאסרים המותנים, וכי הפעלתם במצטבר אינה מובילה לאי צדק. **גזר הדין הסופי** לאור כל השיקולים, בית המשפט גזר על הנאשמת את העונשים הבאים: * **חודשיים מאסר בפועל:** מתוכם, הוראה להפעלת שני המאסרים המותנים (3 חודשים כל אחד) באופן שיביא לריצוי כולל של **4 חודשי מאסר** בדרך של **עבודות שירות**. * **5 חודשי מאסר על תנאי** למשך 3 שנים, שלא תעבור עבירת איומים. * **קנס בסך 2,500 ₪**, ב-10 תשלומים חודשיים. * **התחייבות בסך 5,000 ₪** למשך שנתיים, שלא תעבור עבירת איומים. **היבטים משפטיים חדשניים ומשמעותיים** 1. **איזון מורכב בין שיקום לענישה:** בית המשפט מפגין גישה מאוזנת, המכירה בחשיבותם של שיקולי שיקום, התמודדות עם בעיות נפשיות והתמכרות, אך בד בבד מדגישה את הצורך להעניש באופן הולם על עבירות איומים, במיוחד כאשר קיימים מאסרים מותנים תלויים ועומדים. 2. **התייחסות מעמיקה לתסקירי שירות המבחן:** פסק הדין מתבסס באופן משמעותי על התסקירים, ומנתח לעומק את סתירות והמורכבויות העולות מהם (למשל, שלילת נזקקות טיפולית מול הצורך הברור בטיפול). 3. **יישום גמיש של חוק העונשין:** בית המשפט עושה שימוש בסמכותו לפי סעיף 51ו לחוק העונשין, להורות על ביצוע עבודות שירות בהיקף שעות יומי נמוך יותר (7 שעות) מן המקובל, כהתאמה לנסיבותיה האישיות של הנאשמת. 4. **הפעלת מאסרים מותנים באופן משולב:** החלטה להפעיל את שני המאסרים המותנים, חלקם במצטבר וחלקם בחופף, תוך קביעת עונש כולל בדרך של עבודות שירות, מראה על ניסיון להגשים את מטרות הענישה (הרתעה, שיקום, גמול) באופן יצירתי. 5. **הדגשת הצורך בהגנה על הסדר הציבורי:** בית המשפט מדגיש את החשיבות של הענישה כאמצעי למיגור האלימות המילולית והפיזית בחברה, במיוחד בתקופה בה נרשמת עלייה במקרים אלו. **סיכום** פסק דין זה מהווה דוגמה להליך שיפוטי מורכב, המשלב ניתוח מעמיק של העובדות, הנסיבות האישיות של הנאשם, מדיניות הענישה, והיבטים טיפוליים. הוא מדגים את תפקידו של בית המשפט כגורם מאזן, השואף להגיע לעונש הולם, הוגן, ומרתיע, תוך התחשבות באפשרות השיקום והתמודדות עם האתגרים החברתיים והאישיים העומדים בפני הנאשם.