בר"מ 2318/15

תקציר

אזרחית בוליביאניה, המבקשת מס' 1, ובתה הקטינה, המבקשת מס' 2, שוהות בישראל באופן בלתי חוקי לאחר שפג תוקפה של אשרת התייר שלהן. המבקש מס' 1 נעצר והוטל עליו צו משמורת, ולאחריו הוצא נגדו צו הרחקה. בית הדין לביקורת משמורת הורה על שחרורם מטעמים הומניטאריים ונתן להם ארכה עד חודש אפריל להסדיר את מעמדם, אך על החלטה זו ערער משרד הפנים. בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את הערעור בקובעו כי אין ראיות מספיקות לקיומה של סיבה הומניטארית לשחרור וכי שגה בית הדין בכך שהורה על שחרורו ללא שיתוף פעולה עם הליכי הגירוש. עוד ציין בית המשפט כי ניתן יהיה לטפל במעמדם של המבקשים לאחר בירור מצבו של בן הזוג הנטען. כתוצאה מכך, המבקשים נותרו נתונים לגירוש פוטנציאלי. לאחר מכן עתר המבקש מס' 1 למתן רשות ערעור על החלטה זו, אשר נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, ובכך חיזק את פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים וציין כי הנסיבות אינן מצדיקות התערבות. פסק דין זה מאשר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר ודוחה את בקשתו של המבקש מס' 1 לחופשה לצורך רשות ערעור, ומייתר את הבקשה לסעד זמני לשהייה בארץ.