ערר 1040-12-23

תקציר

פסק הדין דוחה את הערר על החלטת המשיב, ועדת הערר המחוזית תל אביב, אשר דחתה בקשה להיתר בניה. הבקשה ביקשה לבנות חדרי יציאה על גג בניין הדירות של המערערת, כפי שמתירה הוראת התכנית הרלוונטית. עם זאת, ועדת הערר קבעה כי המבקשים לא עמדו בדרישות התוכנית. על פי סעיף 6(ג) לתכנית, בנייה כזו מותרת רק אם למבקש זכות בלעדית להשתמש בשטח הגג והוא מקבל את הסכמת כל בעלי הדירות בבניין. המבקשים לא יכלו לתת את ההסכמה הנדרשת, שכן שלושה בעלי דירות התנגדו. המבקשים טענו כי תקנון הבית המשותף מייתר את הצורך בהסכמה מפורשת של יתר בעלי הדירות. לטענתם, יש לפרש את התקנות כמרמזות על הסכמה להרחבה. עם זאת, הוועדה קבעה כי התקנות המוסכמות והסכם המכר אינם מקנים במפורש למבקשים זכות הרחבה אל הגג. הוועדה, מוסד תכנון, הדגישה כי אין ביכולתה להכריע בסכסוכים קנייניים ועליה להשאירם לערכאות המוסמכות. לפיכך, מאחר שלמבקשים לא הייתה תמיכה קניינית, דחתה הוועדה את הבקשה והורתה להם לבקש פסק דין או לקבל את ההסכמה הנדרשת לפי חוק המקרקעין. פסק הדין התייחס גם לפסיקה, תוך הדגשת הצורך בהסכמה פוזיטיבית של בעלי הדירות להרחבות לשטחי רכוש משותף. פסקי דין קודמים, כמו פרשת טלית, תמכו ברעיון זה. כמו כן, הוועדה ציינה כי טעויות העבר בטיפול בבקשות להיתרים אינן מצדיקות מתן היתר בלתי חוקי במקרה זה. בסופו של דבר, הערעור נדחה, והומלץ למבקשים לבקש את ההסכמה הנדרשת או לפנות לבית המשפט לקבלת החלטה.