ת"א 44291-06-12

תקציר

המחלוקת נסובה סביב חוזה למכירת קרקע במושב לבנים, שתנאיו לא סוכמו במלואם בין הצדדים. לאחר שהוצא צו מניעה זמני האוסר על מכירת הקרקע לכל גורם שאינו התובעים, ביקש המוכר הנתבע מבית המשפט לחלט את הערבות הכספית של התובעים בסך 255,000 ₪, בטענה כי צו המניעה גרם לו נזק. התובעים, לעומת זאת, טענו כי כספי הפיקדון אינם בטוחות לחילוט אלא כספי ערבות, וכי לנתבעת לא נגרם כל נזק. עוד נטען, כי הנתבע פעל בחוסר תום לב בכך שניסה במרמה להסתיר מרשויות המס את מלוא מחיר הקרקע. בית המשפט בחן את מהות הכספים שהופקדו ומצא כי הסכום של 5,000 ₪ נועד להבטיח תשלום הוצאות, ואילו הסכום של 250,000 ₪ נצטווה כ"בטוחה" לכיסוי נזקים או הוצאות פוטנציאליים שייגרמו כתוצאה מצו המניעה. באשר לתנאי החילוט, קבע השופט כי על המבקש לספק תשתית ראייתית מינימלית הן להתרחשות הנזק והן להיקפו. השופטת לא השתכנעה כי המבקשת עמדה בנטל זה, במיוחד נוכח המחלוקות העובדתיות בפועל בין הצדדים, וכי הבקשה לצו מניעה לא נראתה בלתי סבירה בעת הגשתה. כמו כן, השופטת ציינה כי הנתבע עדיין מחזיק ב-50,000 ₪ מתשלום המקדמה של התובעים וכי ספק אם סך נזקיו יעלה על סכום זה. לפיכך, נדחתה הבקשה לחילוט הבטוחות בסך 250 אלף שקל. עם זאת, כספי הערבות בסך 5,000 ש"ח, שנועדו להבטחת הוצאות משפט, יועברו לנתבע, בניכוי ההוצאות שהוצאו במהלך הדיון בפני הרשם. בנוסף, יקבל הנתבע 5,000 ₪ ומע"מ מהערבות הגדולה יותר, כפי שנפסק על ידי בית המשפט בהליך הערעור. בית המשפט לא הורה על הוצאות, וההחלטה הייתה אמורה להיות מועברת לייצוג המשפטי של שני הצדדים.