ע"פ 52/80

תקציר

בית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע את אברהם כץ בשיבוש הליכי משפט לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין ובשידול לשיבוש הליכים לפי סעיף 27 לאותו חוק. ההאשמות עלו משיחת טלפון שבה איים כץ על שני מקורבים לאברהם עזרא. האיומים נועדו ללחוץ על עזרא לחזור בו מתלונתו במשטרה על תקיפה שביצעו נגדו חבריו של כץ. בית המשפט הרשיע את כץ על סמך עדותו של אחד המקורבים, משה דדרסקי, שזיהה את קולו של כץ במהלך השיחה האנונימית. השופטת שקלה את נסיבות ייצוגו המשפטי של כץ ולא מצאה כל הצדקה לטענה כי זכויותיו נפגעו. בנוסף, השופט הבהיר כי המסגרת המשפטית המתאימה למעשיו של כץ היא ניסיון לשידול לעבירה לפי סעיף 34 לחוק העונשין, ולא שידול עצמו. ההרשעה התבססה על זיהוי קולי, שהשופט מצא אמין, ועל מטרת האיום להשפיע על המקורבים. העונש שהוטל על כץ היה שנה וחצי מאסר, שהשופט מצא לנכון בהתחשב בחומרת שיבוש הליכי המשפט ובגורמים הקונטקסטואליים. החלטה זו אושרה בערעור, כאשר השופטים הסכימו כי מעשיו של כץ נופלים תחת סעיף 34 וכי העונש סביר. השופט בן פורת הדגיש בפסק דין מקיף את חשיבות ההגנה על טוהר המידות של מערכת המשפט וציין את כוונת המחוקק להתייחס בחומרה לשיבוש הליכי משפט. השופט אשר הוסיף הערה בנוגע לפרשנויות השונות של המונח "שידול" בחוק העונשין.