ע"א 9998/06

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של ערעור פשיטת רגל שנדון בבית המשפט העליון. הערעור הוגש על ידי החייב, שביקש לבטל שני צווי פשיטת רגל שניתנו נגדו בעילה של חדלות פירעון והסכמת הנושים לביטול ההליכים. צו פשיטת הרגל הראשון הוצא לבקשת בנק דיסקונט והשני לבקשת בנק הפועלים. האחרון נפתח לאחר הראשון, בנוגע לחוב עבר, ותביעת בנק הפועלים בהליך הראשון נדחתה בשל שיהוי בהגשה. המערער ביקש גם להשיב לביקורת שהשמיע המנהל המיוחד על באי כוחו, אותה דחה בית המשפט. בית המשפט ביטל את הליכי פשיטת הרגל ללא הפטר אך פסק הוצאות למנהל המיוחד ולבנק הפועלים, עליהם ערער המערער. בית המשפט העליון, בהחלטה שנכתבה על ידי השופט רובינשטיין ואליה הצטרפו השופטים לוי וג'ובראן, אישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר. בית המשפט מצא כי המערער לא פעל כדין בכך שניסה לעשות לעצמו "שבת" ופעל מחוץ להליכי פשיטת הרגל על ידי ניהול משא ומתן נפרד עם הנושים. התנהלות זו עמדה בסתירה למטרות השוויון והשקיפות של הליך פשיטת הרגל ועלתה לכדי ניצול לרעה של ההליך. באשר לדברים שנאמרו על בא כוח המערער, הכיר בית המשפט ברגישות הנושא, אך ציין כי הערכאה הנמוכה יותר לא קבעה מסקנות כלשהן ואף מתחה ביקורת על סגנונו של המנהל המיוחד. גם בית המשפט העליון סירב להתערב בפסיקת הוצאות, למרות טענות שהכסף היה צריך ללכת לקרן פשיטת הרגל. הערעור נדחה, והמערער חויב לשלם שכר טרחה בסך 10,000 ₪, שהתחלק בין המנהל המיוחד לבין כונס הנכסים הרשמי.