בג"צ 5682/02

תקציר

בתיק משפטי שעניינו מינוי מבקר פנימי לשירות הביטחון הכללי, ערער העותר על בחירתו של המשיב 3, בטענה להטיה אפשרית בשל קשריו הקודמים עם הנהגת הסוכנות ומעורבותו בתהליכי קבלת החלטות. העותר התעכב חמישה חודשים לאחר ההודעה על המינוי להעלאת התנגדויות, שהפכו לנקודת מפנה בהחלטת בית המשפט העליון. בית המשפט בחן שלושה יסודות עיקריים: שיהוי סובייקטיבי, שיהוי אובייקטיבי ופגיעה אפשרית בשלטון החוק. השיהוי הסובייקטיבי לא נתפס כוויתור על זכויות, שכן העותר סבר שאחרים יפעלו נגד המינוי. עם זאת, העיכוב האובייקטיבי היה משמעותי מכיוון שהוא השפיע על צדדים שלישיים ושיבש כמה מינויים בתוך הסוכנות. יתר על כן, העתירה הוגשה בסמוך למועד שבו היה על המשיב להיכנס לתפקידו לאחר סיום תוכנית הכשרה, תוך סיכון של עזיבת השב"כ ללא מבקר נדרש לתקופה ממושכת. בבואו לבחון האם המינוי פוגע בעקרון שלטון החוק, ציין בית המשפט את חשיבותה של עצמאות רואה החשבון המבקר, מושג שחוזק בהוראות חקיקה שונות. בית המשפט הכיר בחששות פוטנציאליים לעצמאותו של רואה החשבון המבקר בשל תפקידו הבכיר בעבר וקשריו הקרובים עם בעלי תפקידים בסוכנות, אך סבר כי אין בהם כדי לבסס פגם משפטי חזק דיו כדי לבטל את המינוי, במיוחד בהתחשב בשיהוי בעתירה. לפיכך נדחתה העתירה, אם כי בית המשפט שם דגש על שמירה על אמות מידה ראויות למינויים עתידיים כדי להבטיח את עצמאות רואה החשבון המבקר נוכח האופי הרגיש של עבודת הרשות.