בש"פ 4650/20

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למקרה של חטיפה לכאורה למאסר. המשיב, יחד עם שלושה נאשמים נוספים (אביה, דודתה ודודה של המתלוננת), הואשמו בחטיפת גרושתו של המשיב (המתלוננת) ובכליאתה. האירוע התרחש לכאורה בשל חוסר שביעות רצון של בני משפחתה של המתלוננת מהתנהגותה, שנתפסה כפגיעה בכבוד המשפחה. המשיב, שהיה נשוי למתלוננת ואב לה לשני ילדים, קיבל משמורת מלאה על הילדים לאחר גירושי בני הזוג. בית המשפט המחוזי הורה תחילה על מעצרו של המשיב עד למשפטו, בנימוק של סכנה קיצונית הנשקפת מהמשיב, שנתפס כיוזם ומתכנן החטיפה. החלטה זו התקבלה על סמך חומר הראיות, שכלל את דברי המתלונן, וניסיונו של המשיב להמעיט בתפקידו. בית המשפט התחשב גם בעברו הנקי של המשיב ובמעמדו ההיררכי של המשיב בתוך משפחתו. ניתנו שלוש החלטות של בית המשפט המחוזי בעניין בקשות המעצר של המשיב. שתי ההחלטות הראשונות דחו את הבקשות לדיון חוזר במעצר, ואילו ההחלטה השלישית, עליה ערערה המדינה, הורתה על מעצר המשיב בפיקוח אלקטרוני. בית המשפט ביסס את החלטתו על סיום עדותה של המתלוננת, על ההשפעה המרתיעה של מעצרו של המשיב ועל השפעות המעצר על ילדיו של המשיב. המדינה טענה כי ההחלטה אינה עולה בקנה אחד עם ההחלטות הקודמות בדבר מסוכנותו של המשיב וכי הסדר הפיקוח אינו מספק. שופט בית המשפט העליון קיבל חלקית את הערעור, וציין כי החלטת בית המשפט המחוזי אינה מתייחסת במידה מספקת למסוכנותו של המשיב, שהודגשה בהחלטות קודמות. השופט הביע דאגה מהתשתית הקיימת להפחתת הסיכון הנשקף מהמשיב והורה על תסקיר משלים של שירות המבחן להערכה מחודשת של המסוכנות והאפשרות למעצר בפיקוח אלקטרוני. על בית המשפט המחוזי הוטל לשקול מחדש את החלטתו על סמך דו"ח זה. עד אז יישאר המשיב במעצר.