רע"פ 6720/08

תקציר

המבקש הורשע על ידי בית המשפט לתעבורה בנהיגה בשכרות ובנהיגה בחוסר זהירות ונגזרו עליו קנס בסך 2,000 ₪, 11 חודשי פסילת רישיון נהיגה ומאסר על תנאי. בית המשפט נימק עונש מתון יחסית זה בכך שהבחין כי המבקש לא נראה שיכור מאוד. עם זאת, המשיב ערער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר האריך את תקופת הפסילה ל-20 חודשים. זאת, בהתבסס על עמדת בית המשפט כי אין להקל ראש בנהיגה בשכרות ובסירוב להיבחן במבחן פיכחון, והקלה כזו עשויה לתמרץ נהגים לסרב למבחני פיכחון בתקווה לקבל עונשים קלים יותר. לאחר מכן ערער המבקש לערכאה גבוהה יותר, בטענה כי קיים פער בין העונשים שנגזרו על ידי שתי הערכאות הנמוכות יותר. עוד טען כי העונש חמור מדי ולא התחשב במצבו המשפחתי או בעובדה שלא היה שיכור "בפועל". בית המשפט דחה את טענותיו וציין כי נסיבות פרטניות אלה אינן מהוות בסיס מתאים לערעור, והעונש שניתן היה עדיין קל יותר מהמינימום הקבוע בחוק. יתר על כן, עצם קיומם של עונשים שונים בין בתי המשפט אינו סיבה מספקת להיעתר לערעור, במיוחד כאשר העונש כבר מקל יותר מהמינימום החוקי. לפיכך, דחה בית המשפט את בקשת המבקש לערעור נוסף, בקובעו כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו מחייב עיון מחדש.