ת"א 34929/06

תקציר

התובעת, דיירת בקניון, תבעה את בעלי הקניון (נתבעים 1 ו-2) בגין נזקים שנגרמו להם כתוצאה מפינוי חנותה. כן תבעה חברת מוקד טלפוני (נתבעת 3) שסיירת שלה הגיעה לחנות במהלך הפינוי, בטענה שהתרשלה. הנתבעים הגישו תביעה שכנגד והודעת צד ג' כנגד חברה שביצעה את הפינוי (צד ג'). השופטת מצאה כי התובעת הפרה את הסכם השכירות, ובכך זיכתה את הנתבעים לבטלו. למרות שלנתבעים היה אינטרס עצמאי לפנות את החנות, התנהלותה המפרה של התובעת הקימה עילה לביטול. עם זאת, הנתבעים ביצעו שלא כדין פינוי כפוי. למרות שהסעיף בהסכם השכירות המאפשר זאת אינו תקף, הפינוי עצמו לא היה חוקי. באשר לנזקיה הנטענים של התובעת, הכירה השופטת בהוצאות הקמת החנות והשקעת הציוד, שכן הפינוי הפתאומי ללא ידיעת התובעת גרם לה נזק. השופט דחה את התביעה להפסדים תפעוליים שכן לנתבעים הייתה זכות לבטל את ההסכם. לתובע נפסקו 35,000 ₪ בגין נזקים כלליים/לא ממוניים ו-15,750 ₪ בגין הוצאות משפט בגין הבקשה לצו מניעה זמני. אשר לנתבעת 3, גם אם הפרו את התחייבויותיה החוזיות או התרשלו, חבותה מוגבלת ל-7,200 ₪. השופט הורה לתובע לשלם את הוצאותיהם בסך 5,000 ₪. הצד השלישי נמצא אחראי לנתבעים בסך של 25,000 ₪ בגין נזקים לסחורה של התובעת בגין התנהלות לא תקינה במהלך פעולות הפינוי והאחסנה. תביעתם שכנגד של הנתבעים 1 ו-2 נדחתה ברובה. הם היו זכאים לדמי שכירות בסך 10,770 ₪ וחיובים נוספים מהתובע, אך ערבות בנקאית שהחזיקו כיסתה סכום זה. בסיכומו של דבר, הנתבעים 1 ו-2 חויבו כלפי התובע בסכום של 15,750 ₪ בתוספת פיצויים בסך 60,000 ₪. התביעה שכנגד נדחתה. הנתבעים 1 ו-2 ישלמו לתובע הוצאות משפט בסך 10,000 ₪, והתובע ישלם לנתבע 3 הוצאות בסך 5,000 ₪. הצד השלישי היה חייב כלפי הנתבעים סך של 25,000 ₪. כל צד יישא בעלויות שלו בנוגע להודעת הצד השלישי.