תלה"מ 30030-01-21

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב בני זוג גרושים, המבקשים הבהרות בנוגע לחלוקת נכסיהם לאחר פרידתם. בני הזוג, שנישאו באיטליה אך תושבי ישראל, חוו נישואים סוערים שהתאפיינו בתקופות פרידה, טענות לאלימות ודיווחים שונים על הסדריהם הכספיים. השאלה העיקרית הייתה הכרעת הדין החל, הישראלי או האיטלקי, ליישב את הסכסוכים הכספיים ביניהם. בית המשפט הגיע למסקנה כי מאחר ששני הצדדים מתגוררים בישראל, ומרכז חייהם נמצא שם, יחול הדין הישראלי. באשר להסדרי רכושם, חתמו בני הזוג בחתונתם על הצהרה בה הצהירו על כוונתם להפריד את רכושם. האישה טענה כי הצהרה זו מהווה הסכם פרידה רכושי תקף, ואילו הגבר טען כי הוא חסר משמעות, וטען כי הם פעלו כשותפים. השופט קבע כי ההצהרה, אף שלא אושרה על ידי בית משפט, שימשה כהסכם ממון תקף על פי הדין הישראלי, שכן היא צפתה הפרדה וחלה על כל מאגר הנכסים שלהם. יתר על כן, התנהלותם של שני הצדדים חיזקה את רעיון ההפרדה הרכושית. כך, כל צד ישמור על הנכסים והנכסים הרשומים על שמו, ללא כל איזון משאבים. עם זאת, נקבע כי בית המגורים שנרכש במהלך נישואיהם ונרשם על שם האישה בלבד הוא בבעלות משותפת, למרות היעדר שמו של הגבר בשטר, בשל מאמציהם המשותפים למימון והרחבת הבית. אותו פסק דין הוחל גם על המטלטלין שבבית המגורים. הגבר גם האשים את האישה בזיוף הצ'קים שלו ובשימוש בהם לרווחים אישיים. השופט דחה טענה זו, שכן הגבר הצהיר קודם לכן כי הוא תומך כלכלית באישה. לבסוף, נדחתה תביעתו של הגבר למזונות משקמים, שכן בית המשפט מצא כי הוא לא הוכיח תלות כלכלית באישה, והיו לו מקורות הכנסה אחרים, לרבות פנסיה חודשית ומזונות מאחיו. האישה נפסקה בהוצאותיה המשפטיות. בפסק הדין הודגש כי התנהלות הצדדים וכוונותיהם היו מרכזיות בקביעת הסדרי הממון ביניהם וכי הדין הישראלי יחול על יישובם, בהינתן מקום מגוריהם המשותף בישראל.