בג"צ 8910/22

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את העתירה נגד מינויו של איתמר בן גביר לשר לביטחון לאומי. למרות שהכיר בקשיים שמציב מינויו, במיוחד לאור עברו הפלילי והתבטאויותיו המסיתות בעבר, קבע בית המשפט כי גורמים אלה אינם הופכים את המינוי לבלתי סביר באופן קיצוני. העותרים ביקשו למנוע את מינויו של בן-גביר באמצעות הגשת עתירתם לפני אישור הממשלה החדשה בכנסת, דבר שהחליש את עניינם מאחר שהמינוי כבר אושר. כמו כן, בית המשפט קבע כי יש לבחון את סבירות המינוי על סמך מצב הדברים בעת הגשת העתירה, מבלי להתחשב בהתפתחויות שלאחר מכן. בית המשפט הדגיש את שיקול הדעת הרחב המוקנה לראש הממשלה במינוי שרים, הכולל שקילת שיקולים פוליטיים, קואליציוניים ומפלגתיים לצד שיקולים נורמטיביים. שיקול דעת זה משמעותי במיוחד להבטחת יציבות ואפקטיביות שלטונית לאחר ריבוי מערכות בחירות בפרק זמן קצר. שיקולי התמיכה הפוליטית בבן גביר, חלוף הזמן מאז הרשעתו האחרונה וטענותיו להתנהלות מתוקנת נלקחו בחשבון בהחלטת בית המשפט. בנוסף, למרות עברו השנוי במחלוקת של השר, אמון הכנסת בממשלה וההערכה המחודשת של ראש הממשלה את כשירותו של בן גביר תרמו למסקנה כי אין מקום להתערבות. בית המשפט הדגיש את עצמאותה של המשטרה, והצביע על כך שתפקידו של השר אינו משתווה במישרין לשליטה מבצעית, ומכאן מפחית חששות פוטנציאליים של אמון הציבור. בסופו של דבר, בית המשפט לא מצא חוסר סבירות מופרז במינוי, והתיישר עם גישה זהירה בהפעלת עילות הסבירות להתערבות שיפוטית במינויי שרים. פסק הדין קרא גם להבין את הצורך לשמור על איזון התחשבויות, מתוך הכרה בכך שהדינמיקה הפוליטית מחייבת עמדה שיפוטית מאופקת ומאופקת.