בש"פ 3203/09

תקציר

פסק הדין המדובר הוא ביחס לערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע בעניין מעצרם של דוד בן חיון וז'ק בן חיון עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. השניים הואשמו כי היו חלק מארגון פשיעה שביצע עבירות הונאה, זיוף והלבנת הון בהיקפים גדולים, תוך גרימת נזק לקורבנות רבים בצרפת. בית המשפט המחוזי הסכים תחילה לשחרר את המערערים למעצר בית בתנאים מסוימים, אך על החלטה זו ערערה המדינה ובית המשפט העליון הורה על מעצרם. החלטת בית המשפט העליון התבססה על חומרת העבירות, הסיכון של המערערים להימלט מן הצדק וחוסר התאמתן של חלופות המעצר המוצעות, במיוחד נוכח העובדה שהמפקחים שמונו היו בני משפחה קרובים. לאחר מכן ביקשו המערערים עיון חוזר בהחלטת בית המשפט המחוזי, שהציע ארבע חלופות מעצר חדשות, אך זו נדחתה בנימוק שהפיקוח האלקטרוני אינו אפשרי כיום והחלופות אינן מפיגות במידה מספקת את החשש בדבר מסוכנות וסיכון בטיסה. המערערים טענו כי צו המעצר אינו סביר ואינו מידתי, אך בית המשפט דחה את הערעור בקובעו כי מרכז כובד הדיון נסוב סביב פרשנות החלטת בית המשפט העליון הקודמת, והחלופות שהוצעו אינן מסלקות את הסכנות והחששות שפורטו באותו פסק דין.