ת"א 47225-11-12

תקציר

בית המשפט מצא כי טענות ההתיישנות והשיהוי שהועלו על ידי הנתבעים אינן מחזיקות מעמד, שכן התביעה הוגשה תוך זמן סביר. תביעת התובעת לאכיפת ההסכם התקבלה, שכן תוקפו של ההסכם התקבל על ידי הנתבעים. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעים אינם יכולים לטעון כי ההסכם אינו תקף, שכן הם הודו בתוקפו בעבר. עוד ציינה השופטת כי נטל ההוכחה מוטל על הנתבע המבקש לחזור בו מחתימתו על ההסכם, שבמקרה זה היה גבוה מאוד, והנתבע מס' 3 לא עמד בנטל זה. כל ההסכמים הקודמים אליהם התייחסה הנתבעת מס' 3 נמצאו פסולים, וההסכם התקף היחיד היה זה שהתובע תבע לגביו. עוד קבעה השופטת כי בית המשפט אינו יכול לשכתב הסכמים עבור הצדדים, ומאחר שההסכם הנוכחי ברור, נסיבות אחרות לא יובאו בחשבון. השופטת הסכימה עם טענת התובע כי תשלומי החובה הנזכרים בהסכם צריכים להיות מוטלים על המוכרים, והורתה לנתבעים מס' 3 ו-4, ביחד ולחוד, לפצות את התובע בגין הסכומים ששילם בגין תשלומי חובה אלה, שהסתכמו בסך של 214,053 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועדי התשלומים בהתאמה. השופטת גם הורתה לנתבעת 4 לשלם לתובע 6,000 ₪ כפיצוי מוסכם, וציינה כי אין הצדקה לפיצוי נזק לא ממוני. השופט מצא ממש בטענות התובע כי הנתבע מס' 4 נהג ברשלנות והפר את חובת האמונים שלו, והורה לו לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו, אשר נמצאו באותם סכומים כאמור לעיל. לבסוף הורה השופט לנתבעים לשלם את הוצאות התובע, ביחד ולחוד, בסך של 25,000 ₪.