ת"פ 17277-05-20

תקציר

הכרעת הדין דנה בגזר הדין של שני הנאשמים שהורשעו בשורה של עבירות אלימות נגד רשויות אכיפת החוק, בהן ניסיון תקיפה, התפרעות וייצור אמצעי לחימה. העיקרון המנחה בגזר הדין, לפי סעיף 40ב לחוק העונשין, הוא ההלימה, המתחשבת בחומרת העבירה ונסיבותיה, באשמתו של הנאשם, בסוג העונש ובדרגתו. הערכים החברתיים המוגנים הקשורים לפשעים המבוצעים כוללים שמירה על החיים, שלמות הגוף, ביטחון הציבור וסמכות אכיפת החוק. בהתחשב באופי העבירות ובסיכון שהן מהוות לסדר הציבורי, בית המשפט סבור כי יש מקום לענישה מחמירה. מעשי הנאשמים, שכללו יידוי אבנים, זיקוקים והשלכת בקבוקי תבערה, מצדיקים ענישה חמורה, שכן נשקפת מהם סכנה ממשית לחייהם ולשלומם של אחרים. גם פסיקות קודמות במקרים דומים תומכות בהטלת ענישה מחמירה. לאחר ששקל את מדיניות הענישה הרווחת ואת נסיבות העבירה, קובע בית המשפט את טווח הענישה ההולם בין 16 ל-36 חודשי מאסר. טווח זה מביא בחשבון את חומרת ההתפרעויות, את הסיכון לפגיעה פיזית באנשי אכיפת החוק ואת העובדה שהאירועים תוכננו ואורגנו. כמו כן נלקחים בחשבון גורמים כגון גיל הנאשמים, קבלת אחריות והרשעות קודמות. על מנת לאזן בין שיקולים אלה, גוזר בית המשפט על נאשם מס' 1 30 חודשי מאסר בפועל ועל נאשם מס' 2 25 חודשי מאסר בסך הכל. גזרי הדין נועדו להרתיע את הפרט ואת הציבור, להעביר מסר של גינוי למעשים אלה, תוך התחשבות גם בהיעדר מאמצי שיקום קודמים ובאופיין החוזר של העבירות. כמו כן, נגזרו על הנאשמים 12 חודשי מאסר על תנאי בגין עבירות אלימות נוספות ו-6 חודשי מאסר על תנאי, שיופעלו אם יבוצעו בתוך שנתיים מיום שחרורם. ככלל, פסק הדין מדגיש את חומרת מעשי האלימות נגד רשויות אכיפת החוק ומבקש להרתיע מפני מקרים דומים באמצעות עונשים אלה.