ת"פ 38735-01-13

תקציר

הנאשם הורשע בעבירה של חבלה בכוונה לאחר ויכוח על חסימת כביש שהוביל לדקירת המתלונן. המעשה בוצע לאחר שהוויכוח הסתיים וכל צד חזר לרכבו. הנאשם רץ לעבר המתלונן, שהתרחק מהמקום, ודקר אותו בחזהו מאחור. המתלונן סבל מחבלות קשות ונזקק לאשפוז ושיקום. נסיבות המעשה, לרבות היעדר תכנון וחומרת הנזק, היוו גורמים מחמירים. בית המשפט דחה את טענות הנאשמים כי הם היו קורבן לקטטה וכי הדקירה אירעה מתוך הגנה עצמית. על הנאשם נגזרו עונש מקסימלי של 20 שנות מאסר בגין העבירה. בהתייחס למקרים דומים, קבע בית המשפט כי טווח העונש ההולם הוא 6 עד 9 שנות מאסר. בגזר הדין התחשבה השופטת בהיעדר עבר פלילי ובקשיים שנגרמו כתוצאה משיתוף הפעולה של אביהם עם שירותי הביטחון הישראליים. עם זאת, השופט שקל גם את היעדר החרטה ואת אי שיתוף הפעולה עם החקירה. בתוך כך, נגזרו על הנאשם 7 שנות מאסר, שנתיים על תנאי ותשלום פיצויים בסך 50,000 ₪ למתלונן.