ע"א 520/83

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות ערעור של מערער על סירובו להראות לרואי החשבון המבקרים שיק במהלך ביקורת. בית המשפט המחוזי קבע כי המערער לא מילא את חובתו להוכיח כי השיק אינו קשור לתקבולי העסק. עם זאת, בית המשפט העליון, בדעת רוב, קבע כי הימצאותו של שיק בתוך עסק אינה מהווה ראיה נסיבתית מספקת לכך שמדובר בקבלה עסקית, וכי נטל ההוכחה לגבי מהות השיק מוטל על פקיד השומה. השופט נתניהו הדגיש כי יש לכבד את חייו הפרטיים של אדם ואת ענייניו, וכי לסמכותו של פקיד השומה יש גבולות. מאחר שלא הובאו ראיות לכאורה לכך שהשיק מהווה קבלה, לא היה על המערער להסביר את עצמו. השופט אלון הסכים עם החלטה זו. השופט ברק, בדעת מיעוט, חלק ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי. הוא סבר כי כאשר בעל עסק מחזיק בשיק, קיימת הנחה כי הוא מהווה קבלה עסקית, הנחה שהמערער לא עמד בסתירה. לדברי השופט ברק, ההסברים שסיפק המערער היו חסרי אמינות, והחלטת בית המשפט של הערכאה הראשונה צריכה לעמוד בעינה. בסופו של דבר, החלטת הרוב של בית המשפט העליון קיבלה את הערעור והורתה לפקיד השומה לשאת בהוצאות המערער.