ע"ע 24649-10-14

תקציר

במקרה דנן זכאותו של המערער לפיצויי פיטורים, הגיע בית הדין למסקנה כי המערער פוטר בפועל, ובכך זיכה אותו בפיצויי פיטורים. בית המשפט בחן את חוק פיצויי פיטורים, המבחין בין פיטורים להתפטרות, ומעניק פיצויי פיטורים בעיקר למפוטרים, בהיעדר נסיבות ספציפיות. הבחנה זו נובעת מההנחה כי עובדים מפוטרים זקוקים לרשת ביטחון בשל אובדן מקום עבודתם שלא מרצון. עיקרו של התיק היה בבחינה האם סיום העסקתו של המערער היה התפטרות או פיטורים. בית הדין מצא עמימות מהותית בתמלילי השיחה בין המערער לבין מעסיקו, מר אשכנזי. נקבע כי המערערת חיפשה הסדר מוסכם לפיטורין, ולא התפטרה באופן חד צדדי. למרות זאת, הוציא מר אשכנזי מכתב "מקבל" את מה שפירש כהתפטרות, למרות שהמערער הבהיר כי אין בכוונתו להתפטר. התעקשות המעסיק לסיים את יחסי העבודה נחשבה לפיטורים. משכך, נפסקו למערערת פיצויי פיטורים בסך 72,452 ₪, כאשר סכומים נוספים בגין הוצאות משפט, בשל שיהוי פרוצדורלי והוצאות משפט קודמות בוטלו, דבר המדגיש את מחדל המעסיק לבסס את התפטרותו של המערער באופן ברור או שוויוני.