ב"ל 38928-05-20

תקציר

התובע, שעבד כרוקח עצמאי, הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי להכרה במצבו הנפשי כמחלת מקצוע כתוצאה מתאונת עבודה. טענת התובע הייתה כי מספר אירועים חריגים בעבודה גרמו למחלתו הנפשית. השופטת בחנה ביסודיות את הראיות שהוצגו ומצאה כי גרסת התובע לאירועים התפתחה עם הזמן. ההודעה הראשונית על הפגיעה בעבודה תיארה את סיבת המחלה כעבודה ממושכת ומאומצת יחד עם מצבי לחץ חוזרים ונשנים. במהלך המשפט התמקד התובע באירועים ספציפיים שהתרחשו בזמנים שונים והוסיף שתי חקירות משטרה שלא הוזכרו בהליך הקודם, דבר המקשה על קבלת טענותיו. עוד ציינה השופטת כי התובע לא הציג ראיות מספיקות להוכחת אירועים אלה וכי חלקם התרחשו לאחר פרוץ מחלתו. גם הרשומות הרפואיות לא תמכו בטענות התובע, שכן הן ייחסו את המחלה ללחץ ממושך ולא הזכירו אירועים ספציפיים. יתר על כן, חוות הדעת של המומחים שהוצגו מטעם התובעת התמקדו במתח מתמשך ולא באירועים נקודתיים. לסיכום, קבעה השופטת כי התובעת לא הצליחה להוכיח התרחשות אירוע ספציפי בזמן מוגדר, המהווה תנאי הכרחי להכרה בפגיעה בעבודה. לפיכך, התביעה נדחתה. בהיותו תיק ביטוח לאומי, לא נפסקו הוצאות.