ע"א 3213/02

תקציר

המשיב, שהוכר כנכה בשל השתתפותו במלחמת יום הכיפורים, ערער על דחיית בקשתו לפיצוי כנכה על ידי קצין הפיצויים. הוא קיבל בעבר קצבאות נכות שונות, כולל סכום חד פעמי של יותר מ-350 אלף שקל, וביקש פיצויים נוספים. ועדת הערר לפי חוק הנכות פסקה לטובתו, אך פקיד הפיצויים ערער על החלטה זו. השאלה המרכזית הייתה האם המשיב זכאי לגמול מיוחד לפי סעיף 7 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום). המשיב טען כי יש לפרש לטובתו את סעיף 7(א), החל על נכים שאינם מסוגלים להתפרנס. עם זאת, הממונה על התגמולים קבע כי סעיף 7ד, המתייחס לפרישה מוקדמת, הוא הסעיף המתאים בהתחשב בגילו ובעברו התעסוקתי של המשיב. בית המשפט הסכים עם הממונה על התגמולים, והדגיש כי סעיף 7ד חל באופן ספציפי על נכים מעל גיל חמישים שפרשו. המשיב לא הצליח להביא טיעון משכנע כי יש להחיל את סעיף 7(א) בעניינו, מה גם שהיו לו מקורות הכנסה אחרים, לרבות התשלום החד פעמי המשמעותי. בית המשפט הדגיש את פוטנציאל הניצול לרעה אם נכים יוכלו לפדות את הפרשות הפנסיה שלהם ובמקביל להגיש בקשה לפיצויים נדרשים, וציין כי בחירתו של המשיב לקבל סכום חד פעמי אינה שוללת את העובדה שהייתה לו הכנסה מספקת לפרנסתו. בנוסף, המשיב לא הסביר די הצורך את הוצאותיו ולא פירט את מכלול תגמוליו. בסופו של דבר, הערעור התקבל, ובית המשפט קבע כי סעיף 7ד הוא הסעיף החל במקרה זה. המשיב חויב לשאת בהוצאות הערעור ובשכר טרחת עורך דינו של קצין התגמולים, בצירוף ריבית.