רע"א 24508-09-25

תקציר

בתי המשפט נדרשו לסוגיות הנוגעות לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, וליישום דרישת הזיהוי, קללות וגידופים, ופסיקת פיצויים. בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, דן בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, אשר קיבל ערעור של המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום. **רקע:** המקרה עוסק במחלוקת בין שכנים, במהלכה תלה המבקש שלט עם נוסח פוגעני. המשיבה, עורכת דין, טענה כי השלט כוון אליה ומהווה לשון הרע, וכי השמטת שמה נעשתה בכוונה כדי להתחמק מתביעה. המבקש הכחיש זאת וטען כי השלט כוון לאישה אחרת וכי מדובר ב"זוטי דברים". **החלטת בית משפט השלום:** בית משפט השלום דחה את התביעה. נקבע כי על אף שהמבקש התכוון לפגוע במשיבה, האדם הסביר לא היה מזהה אותה כמושא השלט, ועל כן לא התקיים "יסוד הפרסום" בחוק. כמו כן, נקבע כי חלק מביטויי השלט אינם מהווים לשון הרע (כמו "שטנקרית מלשנית" ו"קנאים מתים בייסורים קשים"), ואילו הביטויים האחרים ("מנוולת מסריחה שטנקרית מלשנית קנאית וטפשה") נחשבים ל"פרסום מכפיש ברף נמוך" ו"סמוכים לגידופי רחוב נחותים" שאינם מצדיקים פיצוי. **החלטת בית המשפט המחוזי:** בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המשיבה והפך את החלטת בית משפט השלום. נקבע כי ניסוח השלט היה "מתוחכם ותחבולתי", וכי תלייתו מול ביתה של המשיבה, בצירוף נסיבות נוספות, מובילה למסקנה כי שכן סביר היה מזהה את המשיבה כמושא השלט (מבחן אובייקטיבי). בית המשפט המחוזי סבר כי אין מדובר רק ב"קללות וגידופים" אלא בפרסום שנועד לבזות את המשיבה, וכי תליית השלט בשתי פעימות ובמשך זמן הגבירה את הפגיעה. נקבע כי למרות שלא הוכח נזק ספציפי, יש לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק בסך 50,000 ש"ח בתוספת הוצאות. **בקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון:** המבקש עתר למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", וטען כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שחרג מהכלל בדבר אי התערבות בממצאים עובדתיים, ביישום "דרישת הזיהוי" (התבססות על תחושה סובייקטיבית), בקביעה כי מדובר ב"לשון הרע" ולא ב"זוטי דברים", ובגובה הפיצויים שנפסקו. המבקש העלה חמש שאלות עקרוניות: 1. גבול ההתערבות של ערכאת ערעור בממצאים עובדתיים. 2. האם ניתן להתבסס על תחושה סובייקטיבית לצורך קיום עוולת לשון הרע. 3. האם קללות וגידופים מהווים לשון הרע. 4. גבולות שיקול הדעת בפסיקת פיצוי מרבי ללא הוכחת נזק. 5. האם רשאית ערכאת ערעור להציע פשרה, ולאחר דחייתה, לפסוק פיצוי גבוה יותר. **החלטת בית המשפט העליון (השופט יחיאל כשר):** בית המשפט העליון דחה את הבקשה, מבלי להידרש לתשובת המשיבה. נקבע כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה, רק בנסיבות חריגות המעלות שאלה עקרונית בעלת השלכות רוחב, או במקרה של עיוות דין. **ניתוח והכרעה:** 1. **"דרישת הזיהוי" והמבחן האובייקטיבי:** בית המשפט העליון קבע כי בית המשפט המחוזי לא התבסס על תחושות סובייקטיביות של המשיבה, אלא על מבחן אובייקטיבי של "השכן הסביר". נקבע כי המסקנה בדבר זיהויו של מושא השלט היא יישום של כלל ידוע על נסיבות המקרה, ולא חידוש. השופט כשר הדגיש כי עדויות של מכרים ובני משפחה, אשר הם חלק מה"סביבה הקרובה" כלפיה כוונו הדברים, הן רלוונטיות לצורך עמידה ב"דרישת הזיהוי". 2. **התערבות בממצאים עובדתיים:** בית המשפט העליון חזר על ההלכה לפיה ערכאת ערעור אינה מתערבת בממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים. צוין כי לא הוכח כי בית המשפט המחוזי התערב באופן חריג. 3. **"זוטי דברים" מול "לשון הרע":** בית המשפט העליון לא מצא כי טענות המבקש בנוגע לתוכן השלט (האם מדובר ב"קללות וגידופים" או ב"לשון הרע") מעלות שאלה עקרונית המתאימה לדיון ב"גלגול שלישי". נקבע כי בית המשפט המחוזי יישם את ההלכה הקיימת, וגם אם הייתה טעות ביישום, אין בכך כדי להצדיק התערבות ב"גלגול שלישי" כאשר העניין טמון במחלוקת הפרטנית. 4. **פסיקת פיצויים והצעת פשרה:** בית המשפט העליון הדגיש כי אין זה מדרכה של ערכאת ערעור להתערב בגובה הפיצויים. בנוגע לטענת הפשרה, נקבע כי הצעת בית המשפט במהלך הדיון אינה מחייבת את ההכרעה הסופית, וכי זהות הצדדים שהסכימו או דחו את הצעת הפשרה אינה רלוונטית בעת פסיקת הדין. 5. **נסיבותיו האישיות של המבקש:** בית המשפט ציין כי נסיבותיו האישיות של המבקש (נפגע פעולות איבה ונפגע עבודה) נלקחו בחשבון, אך אין בהן כדי להצדיק התערבות בפסק דין בית המשפט המחוזי. **מסקנה:** בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור. נקבע כי השאלות שהועלו על ידי המבקש אינן שאלות נורמטיביות בעלות נפקות רוחבית, אלא נוגעות ליישום הדין הקיים על נסיבות המקרה הפרטני. לכן, אין הצדקה לדון בבקשה כערעור ב"גלגול שלישי".