ת"ד 3909-02-17

תקציר

הנאשם הואשם בנהיגה פרועה וגרימת חבלה של ממש לרוכב אופנוע לאחר שביצע פניית פרסה וחסם את נתיב האופנוע, דבר שגרם להתנגשות. הנאשם טען כי רוכב האופנוע נסע במהירות מופרזת והיה עליו להמשיך בנתיב השמאלי, תוך שהוא מכחיש את אחריותו לתאונה. עם זאת, השופט מצא אותו אשם בכל האישומים לאחר שבחן את עדויות העדים ובוחן המשטרה, שממצאיו הראו כי הנאשם החל בפניית פרסה כאשר רוכב האופנוע היה במרחק בטוח, וכי הנאשם חסם את נתיב האופנוע. השופט קיבל את ממצאי הבודק, שהצביעו על רשלנות הנתבע, ודחה את טענת הנתבע כי הוא נוהג לבצע פניות מסוג זה. כמו כן, השופט הדגיש כי פניית פרסה היא תמרון מסוכן הדורש משנה זהירות, והתנהלותו השיטתית של הנאשם בחסימת שני נתיבי התנועה הייתה בלתי סבירה ובניגוד לתקנות התעבורה. השופט הגיע למסקנה כי רשלנותו של הנתבע גרמה לתאונה, וטענותיו בדבר מהירותו והתנהגותו של רוכב האופנוע לא ניתקו את הקשר הסיבתי בין מעשיו לבין התוצאה. לפיכך, הורשע הנאשם בנהיגה בקלות ראש, גרימת חבלה של ממש, ביצוע פניית פרסה תוך סיכון עוברי אורח והתנהגות הגורמת נזק.