ע"א 7379/18

תקציר

התיק סובב סביב סכסוך רכוש ממושך בין שני אחים, כאשר הסכם פשרה כולל כלל ויתור גורף על תביעות. למרות זאת, הגישה המערערת תביעה לטענת זכויות בנכס שלא הוזכר בהסדר הפשרה, בטענה שהמשיב הטעה אותה במהלך המשא ומתן. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו דחה את תביעתה על יסוד כתב הוויתור, שנועד לסיים את כל המחלוקות. עם זאת, המערערת טענה כי אין בכתב הוויתור כדי לחסום את תביעתה בשל הטעיה לכאורה של המשיב. ערכאת הערעור בחנה האם טענת הטעיה יכולה לעקוף את כתב הוויתור. פסק הדין הדגיש כי בעוד שכתבי ויתור מונעים בדרך כלל התדיינות משפטית, הם אינם חסינים מפני אתגרים כאשר עולות טענות להרמה, במיוחד אם מדובר במעשים מכוונים. בית המשפט קבע כי טענות אלה מחייבות בירור עובדתי, אשר ההליך הראשוני היה לוקה בחסר, שכן בית משפט קמא דחה את התביעה על הסף ללא בחינה מעמיקה של טענות המערער. ערכאת הערעור ביטלה את הדחייה, והתירה למערערת להציג את טענותיה בבית המשפט, תוך הכרה בזכותה לערער על כתב הוויתור מקום בו נטענת הטעיה, הגם שנותרו משוכות מהותיות. החלטה זו מתמקדת בהבטחת גישה שיפוטית לטענות בדבר מצג שווא כוזב פוטנציאלי, תוך הדגשת חשיבותה של חקירה עובדתית ראויה כאשר נטען להטעיה מכוונת במהלך משא ומתן על חוזה. השופט י' עמית, יחד עם השופטים מ' מזוז וד' מינץ, הגיעו למסקנה כי על המערערת לקבל את יומה בבית המשפט כדי לנסות לבסס את טענותיה.