עה"ג 47366-02-25

תקציר

פסק דין זה מתווה את הערעור על בקשת הגבלה נגד עבריין מין שפגע בקטין. הקורבן, שהייתה כבת 6.5 בעת ביצוע העבירה, ביקשה להטיל על העבריין מגבלה האוסרת עליו לגור, לעבוד או להיכנס לאזורי מגוריה, קרי העיר ביתר עילית ומקומות מוגדרים נוספים, לתקופה של שלוש שנים. העבריין, שאמור להשתחרר מהכלא, התגורר בסמיכות לקורבן, מה שהגדיל את הסיכוי למפגשים ביניהם. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה באופן חלקי, והטיל מגבלות על הימצאותו של העבריין בשכונות מסוימות. עם זאת, הקורבן ערער וטען כי ההגבלות שהוטלו חרגו מתכלית החוק ולא מנעו מפגשים יומיומיים עם הפוגע. בית המשפט העליון, שהכיר בפוטנציאל הנזק הנפשי לנפגע, קיבל את הערעור, האריך את ההגבלות להרחקה מוחלטת של העבריין מביתר עילית למשך שישה חודשים, והגדיל את מרחק ההרחקה בפועל ל-500 מטרים ממיקומיו הידועים של הקורבן. ההחלטה נועדה להגן על שלומה הנפשי של הנפגעת ולמנוע טראומה נוספת תוך איזון בין זכויותיה לאלה של הפוגע. תקופת הגבלה ממושכת זו מאפשרת בחינה מדוקדקת של מצבה הנפשי של הנפגעת ומבטיחה את נגישותה לטיפול. בית המשפט העליון הדגיש את חומרתן של עבירות המין ואת הצורך להגן על הקורבנות, במיוחד במקרים של סמיכות, ולא הותיר ספק לגבי דחיפותן ונחיצותן של ההגבלות המורחבות.