סע"ש 24357-08-21

תקציר

בית המשפט דחה את בקשת המבקש לסעד זמני. המבקשת, עובדת עירייה, טענה כי החלטת העירייה למנוע ממנה לעבוד על סמך הערכת רופא אינה מוצדקת. בית המשפט בחן האם קמה למבקש זכות לכאורה והאם קיימת הצדקה למתן סעד בטרם הבהיר לגופה של התביעה. נמצא כי החלטת העירייה התבססה באופן סביר על חוות דעתו של הרופא התעסוקתי, ד"ר שוורץ, וכי המבקש לא הביא ראיות מספיקות המצדיקות התערבות בהחלטה זו. בנוסף, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות המבקש בדבר שיקולים זרים המשפיעים על הערכתו של ד"ר שוורץ. יחסיה של הרופאה עם העירייה והפרקטיקה הרפואית שלה עצמה לא נתפסו כאינדיקטורים להטיה. בית המשפט הדגיש כי אינו יכול להחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתו של גוף מקצועי כמו ד"ר שוורץ, במיוחד בהתחשב בשיקולים הרפואיים הכרוכים בכך. כמו כן, בית המשפט הגיע למסקנה כי פעולות העירייה לא היו מפלות לפי חוק השוויון, שכן המבקש נמצא בלתי כשיר לעבודה על ידי הערכה מקצועית. בהתחשב במאזן הנוחות, קבע בית המשפט כי הנזק הפוטנציאלי של החזרת המבקשת לעבודה עולה על הנזק של אי עשייתה, במיוחד נוכח הסיכונים הכרוכים בכך וההערכה המחודשת הקרובה של מצבה. בהתחשב בנסיבותיו האישיות של המבקש, בית המשפט לא פסק הוצאות לעירייה, והתיר למבקש 30 יום להגיש כתב הגנה. ככלל, הבקשה לסעד זמני לא עמדה בתנאי האישור, ולכן נדחתה.