פש"ר 2319/04

תקציר

כונס נכסים מונה לאחר שהבנק הבינלאומי הגיש בקשה למינוי כונס נכסים לעסקי חדלות הפירעון של אס.איי.פי בע"מ. תפקידו של הכונס היה למכור את נכסי החברה, הכוללים 21 מקומות חניה. לשתי חברות, ד.א.ק. ואמד, הייתה זכות סירוב חוזית ראשונה על נכסים אלה. לאחר שנודע להם על כוונת הכונס למכור את החניות, מימשו ד.א.ק. ואמד את זכות הסירוב הראשונה. עם זאת, הכונס סבר כי זכות זו מכבידה על יכולתו למקסם את תמורת המכירה עבור נושי החברה ופנה לבית המשפט על מנת לפתור את הסוגיה. כונס הנכסים טען כי יש לאזן בין זכות הסירוב הראשונה לבין האינטרס של הנושים למקסם את תמורת המכירה והציע כי הצעה חדשה הגבוהה ב-30% לפחות מההצעה הראשונית יכולה לגבור על זכות הסירוב הראשונה. אחד המציעים הציע בתחילה 195,000 דולר, ואילו ד.א.ק. ואמד קיבלו את ההצעה. מאוחר יותר הגדיל המציע את הצעתו ל-262,000 דולר לאחר שנודע לו על מימוש זכות הסירוב הראשונה. בית המשפט קבע כי זכות הסירוב הראשונה היא זכות קניינית העומדת בתוקפה בהליכי חדלות פירעון. היא מאפשרת למחזיק "לשבת על הגדר" ולהחליט אם לממש את הזכות מבלי להשתתף בהליך המכרז. ניסיונו של הכונס להשתמש בזכות הסירוב הראשונה לקבלת הצעה גבוהה יותר פגע בזכות זו. בית המשפט הדגיש כי ד.א.ק. ואמד מימשו את זכותם כדין ובתום לב, ואין הצדקה לקבל הצעה חדשה. בנוסף, ההצעה החדשה הייתה של המציע הראשוני ולא של גורם חיצוני חדש. בית המשפט קבע כי על כונס הנכסים למכור את החניות לד.א.ק. ואמד במחיר ההצעה המקובל בתחילה של 195,000 דולר. כונס הנכסים חויב לשאת בהוצאותיהם של ד.א.ק. ואמד.