עת"מ 29935-09-18

תקציר

העותרת, בעלת דירה במתחם בנייה, הגישה בקשות להיתרי בנייה להארכת שתיים מדירותיה. הבקשות נדחו על ידי ועדת המשנה המקומית, והעותר הגיש ערר לוועדת הערר. ועדת הערר דחתה את ערעורי העותר לאחר שדנה בהתנגדויות השכנים וקיימה דיון מפורט, שכלל סיור במתחם. לאחר מכן הגיש העותר עתירה לבית המשפט נגד החלטות ועדת הערר. בית המשפט מצא כי העתירה בעניין אחת הדירות (דירה 12) התעכבה באופן משמעותי ועלולה הייתה להטריד את גופי התכנון ובעלי העניין ולכן היא נדחתה על הסף. העתירה בעניין הדירה האחרת (דירה 17) נדחתה לגופה. בקשות העותרת להרחבות בשתי הדירות חרגו באופן מהותי מתכנית הבינוי של המתחם בהיבטים רבים, לרבות הוספת קומה נוספת, הגבהת גובה הגג ושימוש ייחודי ברכוש המשותף. ועדת המשנה וועדת הערר נתנו החלטות מנומקות המבוססות על נימוקים תכנוניים מקצועיים לדחיית בקשות העותר, תוך התחשבות בשלמותו האדריכלית ובמבנהו האחיד של המתחם, המיועד לשימור. העותרת טענה כי היה מקום לאשר את בקשותיה על סמך אישורים קודמים להרחבות דיירים אחרים במתחם, טענות לאפליה והצורך לממש את מלוא זכויות הבנייה בדירתה. עם זאת, בית המשפט לא מצא ראיות לאפליה פסולה וקבע כי לגופי התכנון שיקול דעת בבחינת בקשות להקלות. בית המשפט הדגיש כי העותרת כבר נהנתה מהרחבות קודמות וכי בקשותיה הנוכחיות יגרמו נזק אדריכלי ויפרו את האיזון בין זכויותיהם של בעלי עניין שונים במתחם. זאת ועוד, בית המשפט לא מצא כל שרירותיות או התנהלות בלתי ראויה מצד המשיבים ושיבח את החלטותיה המפורטות והמנומקות של ועדת הערר. לפיכך נדחתה העתירה, והעותרת חויבה לשלם למשיבים הוצאות מתונות ושכר טרחת עורך דין, בהתחשב במצבה הכלכלי הנטען ובטרם עת של חלק מטענותיה.